מלך החגיגת מספר את סיפורו של גבי (שם בדוי), מי שטוען שבתכלס הוא הממציא של ה״חגיגת״. החגיגת הוא סם הפיצוציות הראשון שתפס תאוצה רצינית בארץ. הסרא כאילו תורגם משיחה סגורה בחדרי חדרים של יוצרי הסרט עם האיש האמיתי (גבי/לכאורה דוקטור זי) שהפך לסרט קולנועי בעזרת שילוב של מדיומים אומנותיים ואנימציה פסיכדלית.
כבר מהטריילר מבינים את הייחודיות של ״מלך החגיגת״. כדי להגשים את החזון האמנותי שלו, נעשה שימוש כבד בשיטת ה-Mixed Media (שימוש בחומרי גלם שונים, הדוגמה הכי נפוצה לשיטה היא קולאז׳ים), המעניקה חיים חדשים לתמונות, ציורים, בובות ואובייקטים תלת-מימדיים. כל זה יוצר חוויה טריפית לחלוטין אך בלי לוותר על עלילה אחת ברורה. הסגנון הייחודי מזכיר את האנימציה של מונטי פייתון. מעבר לסגנון גם נעשה הם האנשה לבעלי חיים. רק שתבינו, יש בסרט פילים שמחפשים סטלה בטבע.
הסרט מעניק פרספקטיבה לא נפוצה על סמי הפיצוציות. בדרך כלל, כשצופים בתחקיר או סרט דוקומנטרי שעוסק בסמים כאלה, נחשפים בעיקר לצד של אכיפת החוק לעומת הסתכלות מאוד אישית על הפושעים. הסרט מסופר מנקודת מבטו של גבי (בכיכובו של אושרי כהן) על דרכו, כמו מעשייה על גבר שמוצא אוצר ענק. סביר להניח שגיבור הסרט – גבי, נוצר לכאורה בהשראת דמותו של דוק זי (כימאי ישראלי עם רקע בביורפואה והייטק), שמתראיין מדי פעם בעיתונות הבריטית ומעולם לא התראיין לתקשורת הישראלית.
הסרט מציג אג׳נדה ברורה לגבי הסמים והשימוש בהם.מוצגים מגוון טיעונים על הצורך שלנו כבני אדם להתמסטל, איך הסטרס שנטבע בנו כבני אדם כיצר הישרדותי מביא אותנו לצורך לחפש סטל ועל חיות הטבע שמתמסטלות. בהמשך הסרט מתואר מחקר שנערך על השימוש בסמים ככלי טיפולי במחלות נפשיות וכרוניות. מצד שני, חשוב לצפות בסרט מתוך הפעלת חשיבה ביקורתית ולהבין בדיוק מה מודגש יותר ומה פחות, במיוחד בכל מה שקשור לסכנות בצריכת סמים.
אם נסתכל על איזו סרטים ישראליים יוצאים בדרך כלל, נראה בעיקר דרמות וקומדיות – אז כשמציעים לנו משהו כל כך שונה מבחינת נקודת המבט המוצעת של סטארטאפיסט סמים ישראלי ובכלל כסרט אנימציה. כשסרט ישראלי כמו ״מלך החגיגת״ עולה לאקרנים, מדובר באירוע. הוא משלב בתוכו נושא שנוי במחלוקת, סגנון ויזואלי וסגנוני ייחודי ועל הדרך הוא סרט מהנה מאוד. עם זאת, חשוב מאוד לזכור שגיבורנו כאן יותר קרוב לוולטר ווייט לעומת כשהוא מציג את עצמו כאילו הוא המציא את האינסולין.
