אחד מתתי הז'אנרים האהובים עלי בקטגורית סרטי אימה הם הסרטים הכיפיים, כאלה שמרגישים כמו רכבת הרים. כוונתי לסרטים כמו "חדר מנוחה", "אתה הבא בתור" ותכלס אפשר גם להחשיב את כל סדרת "הצעקה". "מתוקה רצח" הוא סרטם החדש של צמד הבמאים Radio Silence (מאט בטינלי-אולפין וטיילר גילט), שלפני כן ביימו את "מי שעומד מאחורי…" ואת שני הסרטים האחרונים בסדרת "הצעקה". גילוי נאות – מאוד אהבתי את כל הסרטים שהזכרתי עכשיו והציפיות שלי היו גבוהות. אני שמח לבשר ש-"מתוקה רצח" לא אכזב בכלל.
האכזבה שיש לי היא לא לסרט עצמו אלא לשיווק שלו בעולם שהורס את אחת התפניות המרכזיות בעלילה שמתגלה אחרי קצת יותר מחצי שעה. כל מי שצפו בטריילר או אפילו לחלק מהפוסטרים אולי יכירו, ובביקורת זו לא אספיילר כלום. למרות שבמרבית הסרטים שאני צופה בהם לא הכי משנה לי אם כבר עשו לי ספוילרים, כאן בעיני מדובר בסרט שהחוויה הראשונית הטובה ביותר תהיה לראות אותו בלי לדעת הרבה.
הדבר שהכי בלט מבחינתי בסרט היה הליהוק – נעשתה כאן עבודה בחסד. מליסה בררה (הצעקה 5 ו-6) משחקת את הדמות הראשית והיא עושה עבודה מדהימה כ-scream queen. לצידה דן סטיבנס (אחוזת דאוטון, לג'יון), קווין דורנד, קתרין ניוטון (ליסה פרנקנשטיין), אנגוס קלאוד ז"ל (אופוריה) בתפקידו האחרון והאחד והיחיד ג'אנקרלו אספוסיטו (שובר שורות וסמוך על סול בין היתר). שחקנים אלה מייצגים קבוצת פושעים שדמותו של אספוזיטו מנחה לחטוף צעירה ורקדנית באלט בגיל העשרה, ביתו של אדם מאוד עוצמתי.
הצוות לא מכירים אחד את השנייה, ויותר מזה הם הונחו לא לדעת כלום – בלי שמות ובלי סיפורי רקע. הם לוקחים את הילדה לאחוזה מבודדת וצריכים להשגיח עליה למשך 24 שעות, רק שהם מגלים שלא מדובר במשימה פשוטה כמו שחשבו. מהר מאוד דם מתחיל להישפך והדמויות מבינות שלא הכול כפי שנדמה. מעל חצי שעה אנחנו הקהל מבלים עם הדמויות האלו בלבד, אבל למרבה הפלא כולן היו מעניינות והיה כיף לבלות איתן.
לאחר הטוויסט העניינים מעלים הילוך. יש סצנות של ריקוד באלט, אקשן מוגזם בקטע טוב והכי הרבה דם שראיתי בסרט מאז "העצבות" ב-2021 (פחות מהסרט הטייוואני, אבל היי, אקבל את מה שסיפקו לי). יותר מזה – גם משלבים גם פסקול מגוון והרבה הומור. הטון מצליח לשלב קלילות ומתח שתורמים להרגשה שתיארתי קודם של סרט שהוא כמו רכבת הרים.
למרות המעשים המרושעים של הדמויות עדיין קל מאוד לעודד אותן. אחת הסצנות הראשונות בסרט היא הסבר על הרקעים שלהן בעקיפין ומגלים ככה קבוצה שלא בהכרח רצתה מעצמה לפגוע בילדה תמימה אלא פותתה באמצעות סכום עתק בסדר גודל של מיליוני דולרים.
ג'ואי, הדמות הראשית המגולמת על ידי מליסה בררה, במיוחד דמות שאהבתי לעודד במהלך הסרט. הרקע שלה הוצג באופן שמאוד סימפטי והיחסים שלה עם הילדה החטופה מראים שלמרות החטיפה המתועבת עדיין יש לה איזשהו מצפון והיא לא רוצה לפגוע בה.
עם זאת, הכוכבת האמיתית של "מתוקה רצח" היא אלישה ויר, שעד כה הייתה ידועה בעיקר מגילומה של מטילדה בסרט המיוזיקל בהפקת נטפליקס. ויר עושה עבודה מצוינת ומצליחה לשדר מנעד רחב של מצבי רוח. התפקיד שלה דורש גם יכולות פיזיות רבות שמתבטאת בסצנות ריקוד שהיא עצמה עושה (והתאמנה עבורה במיוחד), פעלולים (חלקן גם עשתה בעצמה) ומכות. תסריט הסרט מתרכז הרבה בדמותה – אם היא לא הייתה עושה עבודה טובה זה יכול היה להרוס את הסרט. לשמחתי זה ממש לא המצב.
זה סרט שנותן לי אפילו יותר תקווה לז'אנר האימה. בשנים האחרונות זכינו להרבה סרטים מצוינים וכבר לשנה הזו הייתה אחלה של התחלה עם "טהורה" ו-"סימן משמיים: האות הראשונה". לשמחתי הרבה, "מתוקה רצח" מצטרף לאוסף הזה של סרטים ומשאיר אותי אופטימי לסרטי האימה הנוספים שיצאו השנה. מה שעוד יותר נותן לי אופטימיות זה גם הבימוי של צמד Radio Silence ועבודתן הנהדרת של שתי השחקניות הראשיות. העתיד בהחלט בהיר (או יותר נכון אפל) ובו זמנית מכוסה בדם.
