עברו כמעט 8 שנים מאז שהעולם כולו הכיר את הבמאית הצרפתית ג'וליה דוקורנו. היא פרצה לעולם פסטיבלי הקולנוע אי שם ב-2016 עם סרט הבכורה שלה "נא" – הידוע באנגלית כ-"Raw" וכ-"Grave" בצרפתית. זהו סרט התבגרות על ז'וסטין בת ה-16, שמתחילה לימודי וטרינריה במוסד משובח בו לומדת גם אחותה הגדולה אלכסיה. אחרי טקס חניכה טראומתי, הצמחונות שליוותה את ז'וסטין כל חייה מתערערת כשהיא נאלצת לאכול כבד נא של ארנב. חוויה זו מפתחת אצלה תיאבון לבשר והיא עוברת מטמורפזה מנערה "רגילה" לקניבלית.
זהו סרט עשיר בכל מובן אפשרי. הסאבטקסט שלו יכול להתפרש כסרט פמיניסטי וקווירי רדיקלי ובלתי מתפשר.
בתזה של Amanda Cataldo, היא מנתחת את הייצוג הקווירי ב-"נא". היא מתארת כיצד הסרט מערער את הקונספציה של נשים כקורבנות באימה ורואה בהן חפץ להתבונן בו. ז'וסטין היא זו שמתבוננת והתשוקות שלה נמצאות במרכז. סצנות ההתבוננות מאפשרות לנו כצופים להכיר את התשוקות שלה. ככל שהסרט מתקדם מבטה של ז'וסטין הולך ונהיה מקור להנאה שלה ומעצים אותה.
סצנה בולטת במיוחד היא כאשר ז'וסטין מתבוננת בשותפה לחדר ההומו אדריאן תוך כדי משחק כדורגל. המשיכה שלה כלפיו מודגשת: המצלמה מבליטה את הדברים שהיא רואה כמושכים. ניתן דגש על התנועה שלו, החזה החשוף שלו, הבעות הפנים ומגע שלו עם גברים אחרים. במשך הסצנה אנו רואים גם את מבטה של ז'וסטין – העיניים שלה בקשר ישיר עם המצלמה. היא יודעת בדיוק מה היא רוצה וזה מתורגם לסרט באופן ישיר ובלתי מתפשר. התשוקה ה-"אסורה" שלה כלפי מישהו שכנראה לא נמשך אליה חזרה היא דבר שיכול לעורר הזדהות עם הרבה צופים קווירים.
"לא הסתתרתי 20 שנה בארון, כדי להתחיל לזיין בחורות עכשיו!"
באחד הלילות בסרט ז'וסטין ואדריאן שוכבים. אדריאן מביע תסכול רב מזה, תחושה שיכולה להתפרש כהתבטאות של ביפוביה מופנמת ופחד מנזילות במשיכה שלו. הסצנה מראה אותו שוכב איתה בלי בעיה, הוא נמשך אליה ונהנה. בתחילת הסרט, אדריאן מציג את עצמו כהומו. הוא גאה בזהותו ואנו גם מודעים כצופים שהוא שוכב עם גברים. סצנה מאוחרת יותר מראה אותו במיטה, מעשן וצופה בפורנו הומוסקסואלי. אפשר לפרש זאת כניסיון לשכנע את עצמו שהוא נמשך רק לגברים.
מאמרה של Robyn Ollett מתארת את הקוויריות של ז'וסטין באמצעות ההתעוררות המינית שלה הלא שגרתית. המשיכה שלה פלואידית ומתחילה יחד עם הדחף שלה לקניבליזם. הקוויריות שלה לא מוצהרת או חלק מזהות קבועה מלידה אלא מורכבת ומתפתחת לאורך הסרט. התאווה שלה כלפי אדריאן ההומו מתעמת עם ציפיות הטרונומטיביות של החברה, והתשוקות הקניבליסטיות משרתות כמטאפורה למשיכה מינית בלתי שגרתית.
ז'וסטין נאבקת מול נורמות וציפיות חברתיות, תוך כדי מאבק עצמי על המיניות והאנושיות של עצמה. במשך הסרט היא עוברת מצעירה ביישנת וצמחונית לקניבלית עם התעוררות מינית. Ollett מפרשת את זה כסיפור התבגרות קווירי שדוחה את הנורמות המסורתיות של מיניות ותשוקה נשית. העמימות בכל הקשור למיניות של ז'וסטין, טשטוש הגבול בין אדם לחיה, בין צרכן לנצרך – כל אלו תורמים לייצוג קולנועי שדוחה תיוג פשוט.
כש-"נא" יצא, הסרט תויג כעוד חלק מזרם הקולנוע הטרנסגרסיבי הקיצונות הצרפתית החדשה, המזוהה עם סרטים כמו "Martyrs" ו-"High Tension". הבמאית דוקורנו מתנגדת לכך ומאמינה שהסרט שלה מייצג אנושיות בלי גבולות, וזו טענה איתה אני מסכים. אמנם הסרט לעיתים מאוד לא נעים לצפייה ומציג תכנים שהם טאבו, הוא מספר סיפור עם מסר חזק מאחוריו. הוא עשוי היטב עם צילומים מרהיבים, פסקול יפהפה ועלילה אפקטיבית. כל סצנה וסצנה משמעותית ומשרתת את הנרטיב על ההתבגרות של ז'וסטין.
מקורות:
Cataldo, A. (2021). Return to the radical: Redefining queer representation in Julia Ducournau's Raw (2016) [Bachelor's thesis, University of New South Wales].
Ollett, R. (2020). Establishing the new queer Gothic: Reading queer girls and women in contemporary Gothic fiction and film [Doctoral dissertation, Teesside University]. Chapter 5, pp. 187-218.