“המשרתת” הוא אחד הסרטים הכי יפים שזכיתי לראות בחיי, אם לא הכי יפה. כל צילום וצילום מרהיב, מרגיש בעל משמעות, וסיפור הסרט יפהפה. מדובר בעיבוד קולנועי לספר “Fingersmith” שמעביר את העלילה מבריטניה הוויקטוריאנית לקוריאה תחת משטר קולוניאליסטי יפני בתחילת המאה ה-20. הוא מספר על סוקי, כייסת אנאלפבית, שמגויסת להיות משרתת של יורשת יפנית עשירה בשם הידקו. סוקי צריכה לעודד את הידקו להתחתן עם נוכל קוריאני שמתחזה להיות רוזן יפני כדי לגנוב את הירושה שלה. המשימה הזו משתבשת כאשר סוקי והידקו מגלות רגשות אחת כלפי השנייה.
הסרט מבוים על ידי האחד והיחיד פארק צ’אן-ווק. הבמאי פרץ למיינסטרים עם טרילוגיית סרטי נקמה – “שלום לנוקם”, “שבעה צעדים” ו-”שלום לנוקמת”. אותם הסרטים שייכים לזרם משנות האלפיים של קולנוע פאן-אסיאתי קיצוני שהחל עם סרטים כמו “באטל רויאל” היפני ו-”סיפור על שתי אחיות” הדרום-קוריאני.
אני לא מסוגל להמעיט בכמה שהסרט הזה הוא פלא קולנועי. העלילה סוחפת מהרגע הראשון והשאירה אותי על קצה הכיסא עד הרגע האחרון. הדמויות כתובות היטב והשילוב של דיאלוג גם ביפנית וגם בקוריאנית מעשיר את העלילה ומעמיק עוד יותר את הכתיבה.
קצב העלילה מדויק – “המשרתת” מחולק לשלושה חלקים בהם לאט לאט אנחנו נחשפים ליותר חלקים של הסיפור. סצנות חוזרות על עצמן מנקודות מבט שונות, עם דגשים שונים ובכך אנו זוכים ללמוד את הרקעים של הדמויות באופן מרגש ביותר. כל זה יוצר סיפור אהבה יוצא דופן בין הדמויות של הידקו וסוקי.
גם ברמה הטכנית, “המשרתת” משדר מומחיות בכל המובנים האפשריים. כל קומפוזיציה נראית כמו יצירה, הפס-קול הוא תענוג להאזנה ומשרת את העלילה בכל רגע, המשחק מהפנט והתפאורה מרגישה ברמה אחרת לעומת קולנוע באופן כללי. מרוב שכל אלמנט בסרט מוצלח, אני מתקשה לחשוב אפילו על הטענה הכי קטנה.
מאמרה של Jasmine Hu מנתח את הקשר בין מערכות יחסים קוויריות לדינמיקת הקולוניאליזם בין יפן וקוריאה הכבושה. סצנות המין הלסבי הגרפיות בין הידקו וסוקי מאתגרות ומערערות את הנורמות הקולוניאליות. הן גם מהוות קריאת תיגר על הנרטיביים ההטרונורמטיביים של אותה התקופה במזרח אסיה.
הכותבת מתארת כיצד נרטיבים קולוניאליסטים לרוב מדגישים את הדיכוי, התנגדות ואת הסבל הלאומי. בחירת הסרט דווקא להדגיש את מערכת היחסים המוסכמת בין הידקו וסוקי מערערת תפיסה זו ומציעה אלטרנטיבה מורכבת יותר ליחסים בין כובש-נכבש. יותר מזה, בסצנות הכי אינטימיות בסרט – קשה להבדיל בין הידקו וסוקי. הבחירה הקולנועית לטשטש את הזהויות שלהן מערערת תפיסות לאומניות על הבדלים מובהקים בין הלאומים.
מאמרה של Robyn Ollett מנתח את “המשרתת” כדוגמה לסרט קווירי וגותי עם רעיונות פוסטקולוניאליים. הסרט מתעמק בתכונות שבונות זהות בתוך הקונטקסט של קוריאה הקולוניאלית. הניגודיות בין זהויות יפניות וקוריאניות מתוארת כאשר הרבה מהדמויות מעמידות פנים שהן מלאום אחר או שואפות לשנות את הלאום שלהן. הסרט גם מאתגר תפקידים מגדריים נורמטיביים כאשר שתי הדמויות הראשיות, הידקו וסוקי, מצליחות להערים על דמויות הגברים.
מאמרה של Ollett עוסק גם בשימוש במגוון אלמנטים גותיים קלאסיים בסרט. נעשה שימוש במוטיף הנקרא Gothic Double בו שתי דמויות או יותר מקבילות אחת לשנייה בהתנהגות ו/או מעשים. ההכפלה הזאת נעשית בין הידקו וסוקי שלאורך הסרט נהיות דומות יותר באישיות עד שהן לרגע מחליפות תפקידים. הסרט משתמש הרבה במראות שמשקפות את המודעות העצמית של הדמויות ואת התשוקות שלהן. חלקים ניכרים בסרט גם מתרחשים בחללים מוזרים באמצעות השילוב של ארכיטקטורה יפנית ומערבית. חדרים נסתרים, מרתפים וספריות הופכים לאתרים של התגלות והתפתחות עצמית.
האלמנטים הללו תורמים לקוויריות בסרט בכך שהם יוצרים נזילות וחוסר יציבות בזהות של הדמויות. הם גם מדגישים את האספקטים הפרפורמטיביים במגדר ומיניות. מתאפשר להידקו וסוקי מרחבים להתבונן ולבטא את התשוקות שלהן. יותר מהכל, האלמנטים הגותיים מדגישים את החריגות של תשוקה קווירית בחברה הטרונורמטיבית. באמצעות חיבוק של אותה החריגות, “המשרתת” גם מציג ככוח כביר להעצמה עצמית.
“המשרתת” הוא הרבה מעבר למותחן פסיכולוגי וארוטי. הוא מציג עלילה מורכבת עם מסרים קוויריים מעצימים. הוא עשוי בצורה יוצאת מן הכלל עם משחק, מוזיקה, צילום, כתיבה ובימוי ברמה מופתית. רק כדי להבהיר כמה הסרט הזה עוצמתי – הפעם הראשונה שראיתי אותו הייתה כשהוא הוקרן בפסטיבל הקולנוע ירושלים ב-2016. עד השנה הנוכחית, לא ראיתי את הסרט פעם נוספת ועדיין זכרתי חלקים רבים ממנו. מדובר בחוויה קולנועית ייחודית שאני מפציר בכל מי שעוד לא ראו את הסרט לראות אותו.
מקורות:
Ollett, R. (2020). "The Saviour who came to tear my life apart": The Queer Postcolonial Gothic of Park Chan-wook's The Handmaiden (2016). Establishing the New Queer Gothic (pp. 159-184) [Doctoral dissertation, Teesside University].
Hu, J. (2021). Symmetry, Violence, and The Handmaiden's Queer Colonial Intimacies. Camera Obscura, 36(2), 33-63.
