עד לא מזמן לא שמעתי על הבמאי עמוס גוטמן. שמו צץ בשיחות לפני הקרנת הסרט “צרות נשים” של הבמאי ג'ון ווטרס בחודש שעבר בסינמטק הרצליה. מאז יצאה התוכנייה לפסטיבל הסרטים בירושלים, שכלל את הדוקומנטרי החדש “טאבו: עמוס גוטמן”. הסרט מספר על מהלך הקריירה שלו החל מיציאת “נגוע” ב-1983 עד יציאת “חסד מופלא” ב-1992, כאשר עמוס נפטר ממחלת האיידס ב-1993 בגיל 38. התוכן בסרט בנוי על בסיס ראיון שלא יצא עד כה לאור של עמוס שנעשה לקראת מותו וראיונות נוספים עם אנשים שהיו קרובים אליו. כדי לחבר את הכל יחד, נעשה שימוש בבינה מלאכותית כדי לשחזר את קולו של עמוס על מנת להקריא קטעים שכתב במחברות ומכתבים. כל אלו יוצרים חוויה כאילו עמוס גוטמן עצמו נכח בהקרנה.
שאולי מלמד הבמאי וגיל סימה המפיק עשו עבודה יוצאת מהכלל בהשקפת החיים, האישיות והקסם של עמוס בסרטם החדש. נטע דבורקיס ושאולי מלמד ערכו את הסרט בצורה מדויקת כך שכל חלק וחלק הרגישו משמעותיים לתמונה הנבנית של עמוס. אורכו של הסרט, כ-77 דקות, מרגיש מושלם – היוצרים הצליחו ליצור רצף אפקטיבי ביותר שגרם לי, צעיר שעד אז לא באמת הכיר שום דבר על עמוס, להעריך את היצירות שלו ולרצות להכיר את כולן לעומק.
מרבית הסרט מתבסס על ראיון שביצעה ענת דותן, עוזרת הפקה של עמוס. הראיון צולם בין יציאת “חסד מופלא” לבין מותו, כך שמצבו הקשה של עמוס נחשף. מעבר לרצף הקריירה הקולנועית החל מיציאת “נגוע”, עמוס גם מדבר על הסרטים הקצרים שיצר לפני כן. נשאלות גם שאלות קשות על הקריירה, כמו על הסרט “חימו מלך ירושלים” שנכשל בקופות ובקרב הקהל הרחב. עמוס מתאר את החוויה שלו בתור במאי הומו ישראלי, שעשה גם את סרט ההומואים היהודי הראשון. ישנם גם מוטיבים על היחסים בין ערבים ויהודים כאשר עמוס מתאר את הבדידות שהוא חווה. הוא תמיד הרגיש חריג ושונה וניסה למצוא בקולנוע מקום לבטא את המציאות שלו.
למרות פטירתו של עמוס גוטמן לפני מעל 30 שנים, צפייה בסרט הדוקו באולם הקולנוע עם היוצרים יצרה הרגשה כאילו הוא עדיין איתנו. הראיונות הרגישו רלוונטיים לפורטרייט שהסרט יוצר על החיים והאישיות של עמוס. קטעי הקריינות מתוך יומנים אישיים ומכתבים עם הפילטר באמצעות בינה מלאכותית הרגישו אותנטיים. הקטעים הוקראו על ידי הבמאי שאולי מלמד ויוצר התוכן ישי רזיאל יצר את הפילטר שגרם לו להישמע כמו עמוס. נעשה שימוש מצוין בקטעי ארכיון נוספים כמו ראיונות מהטלוויזיה, תמונות ישנות וקטעים מתוך הסרטים. הקטעים שצולמו במיוחד עבור “טאבו”, כמו הראיון עם אחותו של עמוס, נעשו בצורה מאוד מושקעת והוסיפו להווי הקולנועי של הכל.
ההחלטה להגיע להקרנה של “טאבו: עמוס גוטמן” הייתה יחסית ספונטנית. לקראת תחילת הפסטיבל שיניתי את הלו”ז שלי וחיפשתי סרטים נוספים לראות. הסרט תפס את תשומת ליבי והגעתי להקרנה מיוחדת במעמד היוצרים. גיליתי בהקרנה עולם ומלואו שחשפו אותי לעולם הקולנוע הקווירי הישראלי המוקדם, לפני פרוץ מחלת האיידס והצלחות מסחריות עכשוויות כמו “יוסי וג׳אגר”. “טאבו” הוא יצירת פלא קולנועית שבעיני חובה לצפייה לכל חובבי וחובבות הקולנוע בכלל – לא רק דוקומנטרי, ישראלי ו/או להט”בי. חייו של עמוס גוטמן מעוררים השראה על יכולת הקולנוע להוות דרך לביטוי עצמי ברמה הכי אינטימית שיש, ואפילו ככלי שמציל חיים. עצם ההתעקשות של עמוס לחיות עד הרגע בו הסתיימה הפקת הסרט “חסד מופלא” הוא מקור השראה עצום.