במהלך ההקרנה של "רצח ממבט ראשון" הייתי המום. היה לי קשה להאמין במה אני רואה: סרט מסוג שכמעט ולא מגיע לארץ. מדובר בסרט שלוקח השראה ממגוון מקורות כמו סרטי ניצול (exploitation film) קלאסיים של שנות השבעים, זרם הקיצונות הצרפתית החדשה ואף יתכן שזה יכול היה להשתלב טוב בתוך פרויקט "גריינדהאוס" של טרנטינו ורודריגז. בהרבה רגעים הרגשתי השראה ענקית במיוחד מהסרט "מתח גבוה" הצרפתי (High Tension/Switchblade Romance). עכשיו אפנה ישירות אליך – מי שקורא.ת עכשיו – אם אלו סרטים או סגנונות שאהובים עלייך, אפשר להפסיק לקרוא כבר כאן ופשוט ללכת לראות את "רצח ממבט ראשון".
אגיד מראש שאין הרבה דברים שאפשר לספר על "רצח ממבט ראשון" מבלי לספיילר אותו. העלילה הכללית עוקבת אחרי שתי דמויות ללא שמות, שמגולמות על ידי ווילה פיצ'גרלד וקייל גאלנר. הסרט מספר על סטוץ שהופך למסע פרוע של רציחות סדרתיות המלווה במשחק חתול ועכבר. הוא מחולק לפרקים המופיעים בצורה לא-לינארית, מה שמאפשר לצופה להרכיב במהלך הצפייה את הפאזל של מה בעצם מתרחש על המסך. רוב הסרט מתרחש כאשר אנו צופים רק בשני השחקנים הראשיים, פיצ'גרלד וגאלנר, והם עושים עבודה יוצאת מן הכלל. השחקנים מעבירים בצורה מהממת אווירות שונות, בין אם זה מתח, אימה ואפילו הומור שחור.
במובנים הטכניים, "רצח ממבט ראשון" עשוי צורה מצוינת. הסרט מתרחש במדינת אורגון, שבמערב ארצות הברית באזורים כפריים, מה שמוביל לאתרי צילום מאוד מאוד יפים. הצילום, שהסרט דאג להצהיר בתחילתו נעשה בפילם 35 מ"מ, משקף את היופי הזה בצורה מפליאה. חלק ניכר בסרט גם מתרחש במיקומים פנימיים, כמו בקתה ומלון, וגם הם נראים מצוין. עיצוב התפאורה והתאורה גרמו לסרט להרגיש אותנטי ומהנה לצפייה. צלם הסרט הוא השחקן ג'ובאני ריביסי, שכאן בעצם עשה את הבכורה שלו כצלם.
"רצח ממבט ראשון" מלווה על ידי שני פסקולים מקוריים – אחד אינסטרומנטלי של המלחין Craig DeLeon ואחד בסגנון פולק של הזמרת-יוצרת Z Berg. הפסקול האינסטרומנטלי בונה מתח בסצנות האקשן ועושה זאת בצורה נפלאה. השירים המקוריים של Z Berg מאוד יפים ותורמים לאווירה האמריקאית הפסטורלית של המרחב הכפרי באורגון. במהלך הצפייה חשבתי שהשירים האלו היו הרבה יותר ישנים, אך הסתבר לי שהם נכתבו במיוחד לסרט. לעיתים השירים המקוריים אפילו תורמים לעלילה והנושא שלהם מתחבר לסרט.
יש לי מעט מאוד טענות ל-"רצח ממבט ראשון". קודם כל, יש כמה סצנות, במיוחד לקראת סוף הסרט, בהן מרגיש שהסרט לא מודע לזה שהצופים כבר מבינים מה הולך לקרות. לא מדובר באפקט של מתח כמו בסרטים של היצ'קוק, אלא הרגיש שהסרט קצת המעיט ביכולתי להבין מה קורה. בנוסף, חשתי שהסרט לא ידע בדיוק מתי להסתיים. באיזשהו שלב נדמה שהסרט פשוט ממשיך להתקדם בעלילה, למרות שהוא כבר יכול היה לעצור.
עם זאת, אחזור לנקודה הראשונה שלי בחוות הדעת. אני מפציר בכל מי שחובב או חובבת הז'אנר של סרטי ניצול, גריינדהאוס, קיצונות צרפתית חדשה (גם "קדושות מעונות" עלה למחשבתי במהלך הצפייה) ואפילו elevated horror (כמו "באבאדוק" ו-"It Follow") ללכת ולצפות ב-"רצח ממבט ראשון". מאוד מאוד אהבתי את הרוב הגדול של מה שהתרחש, והדרך היחידה שימשיכו להגיע אלינו סרטים כאלו זה ללכת לראות אותם בקולנוע.