בפאנל שנערך לאחר הקרנת הבכורה של "המתמחה" בפסטיבל קאן במאי האחרון, במאי הסרט עלי עבאסי ציין שני דברים מעניינים. ראשית, עבאסי טוען כי סרטו החדש א-מפלגתי. שנית, כי הגישה הפילוסופית העומדת מאחורי הסרט היא הומניסטית – גישה הרואה בבני האדם כמרכזית. חשוב לי להתחיל מלומר כי זוהי גישה (באופן כללי ובלי קשר לקולנוע) שאני מאמין בה ומוצא בה בסיס לאמונות המוסריות שלי.
הדבר אשר הכי בלט בצפייה ב"מתמחה" היה ההרגשה שבמאי הסרט עבאסי והתסריטאי גבריאל שרמן לא ניגשו לפרויקט הזה במטרה ליצור סתם סרט ביוגרפי. נדמה אפילו כי שני היוצרים חשו בשליחות לגלם במסך הגדול את העלייה לכוח של דונלד טראמפ.
לפני שאתקדם עם חוות הדעת, חשוב לי להרחיב על פילוסופיית ההומניזם. בספרו של ג'ים הריק בשם "Humanism – An Introduction" (2005), הומניזם מוסברת כפילוסופיה המדגישה את בני האדם, את ההווה, תוך דחיית האמונה באלים או בעל-טבעי. הומניסטים מאמינים שמוסר ואתיקה נובעים מהטבע האנושי ומאינטראקציות חברתיות, ולא מצווים אלוהיים. הם מדגישים את התבונה, האמפתיה ושגשוג האדם. הומניסטים רואים את האדם כחלק מהטבע, ומדגישים אחריות סביבתית וקיימות.
הגישה הזו באה לידי ביטוי בסרט בכך שהדמויות מוצגות בצורה הכי אנושית שאפשר. אין להן כוחות אל-טבעיים, והתסריט מציג אותם עם כל הפגמים. מעבר לזה, התסריט גם מנסה לעורר אמפתיה, גם עבור אנשים שמן הראוי לגנות אותם.
"המתמחה" מתחיל בנקודה נמוכה (באופן יחסי) בחייו של טראמפ, לפחות לעומת איפה שהוא נמצא כיום. הוא עובד כסמנכ"ל בחברת הנדל"ן של אביו, ויש לו שאיפות ענקיות. לילה אחד, במהלך בילוי בבר, הוא מכיר את רוי כהן – וחייו משם מתהפכים.
סבסטיאן סטן וג'רמי סטרונג מגלמים את טראמפ וכהן, בהתאמה. הביצועים של השניים לדעתי היו החוזק העיקרית של הסרט. סטן הצליח להכניס מרבד רחב של ניואנסים של טראמפ האמיתי: הבעות פנים, צורת הדיבור שלו, תנועות ועוד. הוא עשה את כל זה מבלי להפוך את המשחק שלו לקריקטורה. בתור מי שנהנה לצחוק מחקיינים של טראמפ האמיתי, זה כנראה היה מתיש לראות את זה במשך שעתיים. הביצוע של סטן שומר על האיזון העדין בין ייצוג של בן אדם אמיתי לבין לענות בקהל.
מכאן ראוי לדבר על ג'רמי סטרונג. השחקן ידוע מתפקידו כקנדל רוי בסדרה "היורשים", וזהו ניסיון שככל הנראה תרם לקראת הופעתו בסרט כרוי כהן. אחד האירועים ההיסטוריים המרכזיים, שגם מוזכר בסרט, זה מעורבותו כפרקליט במשפטם של הזוג יוליוס ואתל רוזנברג ב1951. הזוג נאשם בעבירת ריגול, למען ברית המועצות. כאשר סטרונג, בתור כהן, מסביר את המשפט הזה בתחילת "המתמחה", נודע לקהל המוסר הבסיסי של האיש – המדינה מעל הכל, ויש להיות נאמן אליה. מי שנאשם בריגול או בגידה: דינו מוות. מתוך הגישה הנאמנת הזו, הסרט גם מציג את כהן כמי שראה בנאמנות לחבריו כערך עליון נוסף.
הדרך שבה הסרט מציג את רוי כהן בפרט מביאה לידי ביטוי את הגישה הפילוסופית של עבאסי ושרמן. סטרונג מגלם את כהן בכריזמטיות רבה, וככול שהסרט מתקדם והוא נהיה חולה – מצאתי את עצמי מרגיש רע עבורו. ההצגה שלו כבן אדם עם סט ערכים ברור ותשוקות משלו הצליחה לעורר אמפטיה גם עבור אותו איש שהתגאה בהשפעתו על כך שהמדינה תרצח את אזרחיה (מבין הדברים הנוראיים שכהן עשה).
חשוב לי לציין גם את תפקידה של מריה בקלובה בתור איוונה טראמפ. בקלובה, שהכרתי בעיקר מתפקידים קומדיים מסרטים כמו "סרט המשך בוראט" ו"משחקי רצח", עושה כאן תפקיד הרבה יותר דרמטי. בסצנות איתה, הסרט מציג לנו את החלקים הכי אינטימיים ופגיעים מחייו של דונלד טראמפ. אנחנו רואים כיצד טראמפ מתאבל, כועס ועוד.
הייצוג הזה גם כן עולה בקנה עם הגישה הפילוסופית ההומניסטית העומד מאחורי הסרט. דונלד טראמפ אינו אליל. הוא בן אדם, בדיוק כמונו. גם איוונה מוצגת כאנושית – היא צריכה עצמה גם להתמודד עם הרוע וחוסר המוסריות של דונלד טראמפ ועדיין להיות בן אדם משל עצמה.
דבר נוסף שבלט ב"מתמחה" היה צילום הסרט, שעשה קספר טוקסן. בהתחלה שלו, הסרט צולם עם אווירה של פילם של התקופה (שנות השבעים ותחילת שנות השמונים). עם התקדמות העלילה וציר הזמן, הצילום עבר להדמיה של וידאו דיגיטלי מוקדם עם צבעים דהויים ומגעילים. השינוי הזה ממחיש את ההתדרדרות המוסרית של טראמפ בצורה מעניינת.
עם זאת, ככל שהסרט התקדם, מצאתי את עצמי מתנתק מהתסריט. בשתי המערכות הראשונות, "המתמחה" התקדם בקצב מאוד מהיר. במערכה האחרונה, הסרט האט משמעותית והתחיל לשים דגש על סצנות ארוכות ופרובוקטיביות, כמו סצנת האונס הממושכת וסצנה נפרדת של ניתוח אסתטי להסרת שומן. סצנות אלו הרגישו נפרדות ממה שהיה קודם: במקום להתבסס על כתיבה ואפיון הדמויות כדי להפוך את אותן לבלתי-מוסריות, הן מסתמכות על מראות גרפיים וגרוטסקיים.
יש עוד הרבה שאפשר לומר ולנתח על "המתמחה". בסופו של יום, אני רואה את זה כטרגדיה אמריקאית מודרנית – כיצד אדם יתערטל ממוסר אנושי בסיסי כדי לצבור הון. הסרט מציג לנו איך רוי כהן, אדם אשר הוא כבר בנקודת הזמן שהסרט מתחיל הוא איש נוראי, מתיידד עם דונלד טראמפ, עד שטראמפ נהיה עצמאי ממנו.
"החוק הראשון הוא הכי פשוט: לתקוף, לתקוף, לתקוף. החוק השני: אל תודה בכלום. תכחיש הכל. החוק השלישי: לא משנה מה קורה, תמיד תטען שניצחת, ולעולם אל תודה בתבוסה."
