מאז ש"יופי מסוכן" הוקרן בפסטיבל "קאן" השנה, הסרט סיקרן אותי. הקונספט של סם ניסיוני שיוצר גרסה צעירה יותר שלך מלכתחילה נשמע מרתק. ככל שהזמן התקדם מאז מאי, והסרט התחיל לקבל הפצה בינלאומית רחבה יותר, הציפיות שלי רק הלכו וגדלו.
עלילת הסרט מספרת על אליזבת ספרקל (דמי מור), שחקנית שמגלה בגיל 50 כי מחליפים אותה בתוכנית הטלוויזיה שלה. הצלחת התוכנית, והתהילה שזכתה לה בעבר כשחקנית, כבר לא משנה עבור מפיקי הטלוויזיה ובעלי המניות המיזוגניים.
אליזבת מקבלת הזדמנות לנסות סם ניסיוני ובלתי-חוקי כדי לייצר גרסה יותר צעירה – וכתוצאה מכך נוצרת סו (מרגרט קוואלי). הסם מציע לה אפשרות לחזור לתהילת העבר, כל עוד היא תשמור על איזון מסוים. היא תצטרך להחליף אחת לשבוע בין הגוף המקורי שלה, לבין סו.
קוראלי פארז'ה (ידועה מסרטה הקודם "נקמה" מ2017) כתבה וביימה את "יופי מסוכן". פארז'ה מקצינה את המבע הקולנועי כדי להמחיש מסר עקרוני על הסכנה של אידיאל היופי הקיצוני וכיצד הציפיות החברתיות כלפי נשים יכולות בקלות להפוך להרסניות. ההקצנה הזאת מורגשת בעיקר באלמנטים כמו זוויות הצילום, בהן יש שימוש ניכר בעדשות רחבות מאוד כדי ליצור אפקט "עין הדג". פארז'ה מראה לנו את כל הגועל, ומציגה אותו כמה שיותר מקרוב. בין אם זה הגועל של המפיק המיזוגן הארווי (דניס קווייד), או ההשלכות של שימוש לא נכון ב"חומר" (הסם שאליזבת משתמשת בו).
המבע מוקצן גם בכל הקשור לסאונד, והדבר משתלב פעמים רבות עם התקריבים בצילום. כל זריקה, מכה, או אפילו ביס של אוכל יכולים ליצור חלחלה אצל הצופה. פארז'ה יוצאת מגדרה כדי להפוך את הצפייה ב"יופי מסוכן" לבלתי-נעימה כדי להעצים את המסר שלה.
ההקצנה הזו מורגשת אף בכתיבה של פארז'ה, שמעצימה פרטים שיכלו להיות צנועים יותר. אין לסרט כל כוונה להצניע את המסר או הרעיון. הסרט יגיד לנו לפרצוף כל דבר שאינו תקין המתרחש על המסך. לעיתים קרובות, ההגזמה הזאת גורמת לסרט להפוך לקאמפי (Camp – סגנון מוגזם ואף אירוני). הדבר לדעתי רק משפר את הסרט, ובכך התכנים המזעזעים וגרוטסקיים יכולים להיות ניתנים לצפייה.
בעוד שסרטה הקודם פירק את ז'אנר האימה של "אונס ונקמה" והפך אותו למותחן אקשן, ב"יופי מסוכן" פארז'ה יוצרת מחווה לסרטי אימה גופנית (Body horror). היא מעוותת ויוצרת מוטציות בגוף האדם כדי להמחיש את המסר. בנוסף לזה, היא משלבת גם סאטירה חריפה וכמות עצומה של הומור שחור.
בתוך המסר, שעל פניו נראה פשטני, ניתן למצוא משמעות עמוקה יותר מתחת לפני השטח. השפה הוויזואלית של פארז'ה – שהיא זו שמקדמת את רוב העלילה – מאפשרת לצופה למצוא ים של משמעויות בכל פרט בסרט. הפרטים האלו יכולים להיות השימוש בצבעים, ההתנהגות של הדמויות, או הסימבוליזם העשיר שיש לאורך הסרט.
כל השאפתנות הזאת לא יכלה להתאפשר בלי השחקניות הראשיות. דמי מור ומרגרט קוואלי מתמסרות לחלוטין לתפקידים שלהן בסרט. הן מצליחות להמחיש את הקשר של אליזבת וסו מבלי שהן ביחד – ממש כאילו מציגים לפנינו גרסה צעירה של דמות שפוגעת בעתידה. הרגעים של כעס אותנטיים ומצמררים. אין לי מילה רעה להגיד על הביצועים שלהן.
במובן הטכני, "יופי מסוכן" עשוי בצורה מופתית מכל בחינה אפשרית. העריכה מדויקת, הפסקול של Raffertie מהפנט, האפקטים מצוינים ומזעזעים, התפאורה יפהפייה, הצילומים מרהיבים… מדובר כאן בסרט שהוא לדעתי קלאסיקה מיידית, וכל ההתלהבות שמלווה אותו מוצדקת. עם כמה שאהבתי את סרטה הקודם (והראשון באורך מלא) של קוראלי פארז'ה, היא מוכיחה כאן שיש לה עתיד בהיר מאוד בקולנוע. היא יצרה כאן סרט שהוא כמו אגרוף לפרצוף, וזה לדעתי מהמם.
הסרט משאיר את הצופה חסר או חסרת מילים. העלילה סוחפת מהדקה הראשונה עד הסוף – למרות שמדובר בסרט שאורכו קרוב לשעתיים וחצי. גם למי שלא חובבי.ות ז'אנר האימה, מדובר באחד הסרטים המיוחדים שיצאו בשנים האחרונות.
