אחרי ההצלחה המסחרית המסחררת של "טריפייר 2" בקופות לפני שנתיים, מיד היה ברור כי זאת רק ההתחלה של פרנצ'ייז האימה הגדול הבא. בסתיו האחרון, יצא סרט ההמשך "טריפייר 3". הדבר האחרון שציפיתי אליו זה שהוא לא רק ישחזר את הצלחת הסרט השני, אלא יתעלה עליו בענק. לעומת הסרט השני שהרוויח בכל העולם בערך חמישה עשר מיליון דולרים בכל העולם, הסרט השלישי הרוויח כמעט תשעים. הפופולריות שלו במדינות כמו ארצות הברית הייתה כל כך אדירה, כך שמעריכים אפילו שילדים מתחת לגיל 18 קנו כרטיסים ל"רוז הרובוטית" כדי להיכנס להקרנות של "טריפייר 3". עם כל ההצלחה הזו, עולה השאלה האם איכות הסרט מצדיק את כל זה. במילה אחת, כן. בכמה מילים, המשיכו לקרוא.
"טריפייר 3" מתרחש כחמש שנים לאחר אירועי הסרט השני. סיינה עדיין מתקשה מהטראומה בעקבות ההיתקלות האחרונה שלה עם ארט הליצן, והיא בילתה את רוב הזמן הזה בבתי חולים פסיכיאטרים. אחיה הקטן ג'ונתן מנסה בכל כוחו לעבור הלאה ולהדחיק את מה שעבר, ומשקיע את זמנו בלימודים אקדמיים. הסרט מתרחש בתקופת חג המולד, כאשר ארט הליצן חוזר לזרוע אימה במיילס קאונטי.
לעומת הסרט השני, הסרט השלישי לוקח כמה צעדים קדימה, אך גם כמה צעדים אחורה. יש בו יותר גור (Gore) ויותר אקשן, אך העלילה פחות מפותחת לעומת הסרט השני. עם זאת, עדיין מצאתי את עצמי נהנה הרבה יותר בצפייה חוזרת. למרות שהסרט השלישי לא מציג עלילה בה סיינה, הדמות הראשית, זוכה להתפתחות רבה, עצם אורכו משפר את חווית הצפייה. לעומת "טריפייר 2" שאורכו קרוב לשעתיים וחצי, "טריפייר 3" קצת מעל שעתיים. אין בו סצנות ממושכות מדי, והעריכה של דמיאן לאון מאוד השתפרה בין הסרטים.
מהרגע שיצא הטריילר ל"טריפייר 3", כבר התחילה סערה בעקבות הרמיזה שחלק מהקורבנות בסרט יהיו ילדים. הנבואה אכן התגשמה, אבל זה איכשהו נעשה בטעם טוב. הסרט לא מציג ישירות את הגורל שלהם, וישנם רק צילומים קצרים של התוצאה. מעבר לזה, נדמה שדמיאן ליאון לקח לתשומת ליבו את ביקורת בנוגע למיזוגניה. מרבית הקורבנות בסרט השלישי הינם גברים, והסצנות הגרפיות ביותר הן של דמויות גברים. זהו מעמד שניתן רק לנשים בשני הסרטים הקודמים, ובעיני הגיוון הזה ראוי להערכה כלשהי, מזערית ככל שתהיה.
הקומדיה השחורה משני הסרטים הראשונים, חוזרת בענק. לא חסרות סצנות בהן ארט הליצן סתם מטריל דמויות. הסצנה האהובה עלי בסרט היא כזו – רצף של חמש דקות בערך בהן ארט שוהה בפאב ומתלהב מאדם הלבוש כסנטה קלאוס. המשחק של דייויד הווארד תורנתון מרשימה בכל צפייה כאילו היא הפעם הראשונה. השחקן מצליח להמחיש כמות אדירה של אישיות וקומדיה לדמותו של ארט הליצן מבלי לומר מילה.
התקציב של "טריפייר 3" עצום יחסית לקודמו. נדמה כי הוא מנוצל כאן היטב – יש יותר לוקיישנים, אפקטים מורכבים יותר ואיכות הצילום ברמה גבוהה מאוד. בצילומי הסרט, דמיאן ליאון הגשים חלום בכך שהוא יכול היה לצלם עם עדשות אנמורפיות של פאנאוויז'ן, כמו סרטי אימה קלאסיים של שנות השמונים. החלום הזה מורגש במהלך הצפייה, למרות העלילה שמתרחשת בהווה. כל האפקטים, גם אם לא תמיד מציאותיים, עדיין נראים כאילו הם צולמו מול מצלמה. לא נראה שהסרט מלא באפקטים ממוחשבים שנוצרו בפזיזות, אלא שטכנולוגיות חדשו (שנעשה בהן שימוש) ירגישו אותנטיות – בין אם זה הרחבה של סט צילומים, CGI או עבודת קומפוזיציה.
הישג נוסף בסרט השלישי הוא כמות המחוות לתרבות הפופולריות של האימה. הסרט מלא באזכורים לסרטים קלאסיים, החל מ"חג מולד שחור" ועד "הניצוץ". לאורך הסרט, ישנם מספר הופעות קמע – הבולטת מבינן היא של טום סאוויני. מדובר באמן אפקטים שידוע מעבודתו עם הבמאי ג'ורג' רומרו על סרטים כמו "שחר המתים".
הסרט הזה אינו יצירת מופת. אמנם הציון שנתתי לו נדמה גבוה, מדובר בנגזרת של כמה הסרט בידר אותי. כמו שהוא בידר אותי, יכול מאוד שהוא לא יבדר אותך, וזה בסדר גמור. ההופעה החדשה של ארט הליצן לא תכבוש את ליבם שלא אהבו את שני הסרטים הקודמים. מי שכמוני אהבו את הסרטים האלו, "טריפייר 3" זה לחלוטין סרט שכדאי לראות, בלי שום שאלה. מכאן רק נקווה שיגיע יום מן הימים בו נוכל לראות את הסרטים האלה כמו שצריך, באולמות הקולנוע.
