לפעמים, הגבול בין החיים ובין המוות אכזרי יכול להתבטא באופנים הכי משונים. עבור סבתו של אדיר מילר, שורדת שואה ילידת הונגריה, הגבול התבטא בטבעת זהב עדינה שהציעה לנאצי המאיים על חייה שלה ושל ביתה תמורת שחרורן. אדיר מילר מעבד את הסיפור המדהים לקולנוע בסרטו החדש "הטבעת". העלילה כוללת גם את המסע חזרה להונגריה לאיתור הטבעת. זוהי גם הפעם הראשונה בה הוא לוקח חלק בתפקיד במאי. מצטרפים אליו בבימוי צמד האחים פז, הידועים מסרטים כמו "תוכנית א'", "הגולם" ו"ג'רוזלם".
יש לציין כי סיפור הטבעת משמש רק כנקודת הפתיחה של עלילת הסרט "הטבעת". רוב העלילה עוסקת בעיבוד קולנועי של המשך החיים לאחר מכן. במקום המציאות בה אמא של מילר היא התינוקת שניצלה בהונגריה, בסרט הניצול הוא תינוק. זוהי דמותו של ארנון נובל, אותו מגלם מילר. הדמות הראשית הנוספת היא בתו של ארנון, אלמה, אותה מגלמת ג'וי ריגר. אימו של ארנון היא ויולטה, אותה משחקת תיקי דיין. יש לציין כי ויולטה הוא שמה האמיתי של סבתו של מילר, ואישיותה בסרט מבוססת עליה ועל אימו.
הסרט מתחיל בשחזור מרשים של השואה, בנקודה שבה אימו וסבתו של ארנון נמלטות מרכבת הנוסעת למחנה השמדה. הן נתקלות בנאצי שחס על חייהן בתמורה לטבעת. העלילה קופצת קדימה יובל שנים, כאשר ארנון וביתו אלמה מנוכרים זה לזו. אחרי שוויולטה נופלת ומאושפזת בבית החולים, ארנון ואלמה מתאחדים כדי למצוא את הטבעת בהונגריה.
מעבר לעלילה הראשית, "הטבעת" משלב מספר עלילות משנה. הסרט עוסק בחוסר הקבלה של ארנון כלפי נטייתה המינית של בתו. כמו כן, מוצגות התמכרותו להימורים ומשובצות בדיחות על טבעונות. כל הנושאים האלה מופיעים כבר במערכה הראשונה של הסרט, ובכך מפזרים את המיקוד של הסרט. למשך קרוב לארבעים דקות הסרט חסר כיוון מבחינה עלילתית. אותה מערכה עתירה בהומור שמנותק מהתסריט, ונדמה שהודבק לטקסט שאחרת היה ממוקד בדרמה. ההומור בסגנונו של אדיר מילר אינו מסייע, ואינו מתאים לפורמט קולנועי כזה. יש לדמויות שורות שנראות שוברות את הקיר הרביעי ופונות לקהל, במקום ליצור סיטואציות שהן עצמן יוצרות הומור.
את "הטבעת" מצילה שארית הסרט. ההומור ה"מנותק" מצטמצם, והעלילה מתמקדת במסע בעקבות הטבעת. בשתי המערכות האחרונות התסריט שם דגש על היחסים בין ארנון ואלמה, שיוצרים דרמה מעניינת. המשחק של אדיר מילר וג'וי ריגר נהדר, והשניים מביאים לדמויות שלהם אישיות רבה. אצל ארנון נמצא דמות אב בעל פגמים אישיים, שאותם הוא מנסה, אך לא תמיד מצליח, להתעלות עליהם. התוספת של קונפליקט פנימי, בין אם זה היצר להימורים או אמונתו הדתית, מעשירים את דמותו והופכים אותה למרתקת.
אלמה היא דמות מאוד פגועה, שמצד אחד רוצה לשקם את היחסים עם אביה, אך מצד שני רוצה שלא להיפגע ממנו. ההשלכות של אותו קונפליקט ניכרות בכל ההיבטים של חייה – בין אם זה התנהלותה עם אביה בהונגריה, או יחסיה עם ארוסתה.
למרות שאהבתי את רוב הסרט אחרי שהדמויות הגיעו להונגריה, עדיין היו לא מעט סצנות בהן הכתיבה הייתה לוקה. לא חסרו סצנות בהן הדמויות מציינות בדיאלוג את הסאבטקסט של מה שקרה דקה לפני כן, כמו מונולוג של ארנון אחרי שקיבל יחס אנטישמי משוטר במעבר גבול. רגעים כאלו הוציאו אותי מהחוויה, אך הדרמה והסיפור המרתק החזירו אותי במהרה.
בעיני, מה שמרשים ביותר ב"טבעת" זה דווקא לא העובדה שזהו סרט בכורתו של אדיר מילר כבמאי, אלא העובדה שהוא הכותב הבודד של התסריט. אלו ביכורים מרשימים, ואני מצפה לסרטים הבאים שלו. מילר כבר הוכיח את עצמו לא פעם ולא פעמיים כשחקן דרמטי משובח, כפי שראינו בסרטים כמו "גן קופים" ו"פעם הייתי". כעת הוא מפגין יכולת גם בתחומי הבימוי והכתיבה כבר בניסיונו הראשון.
