ביילי (ניקיה אדמס) היא נערה מרדנית בת 12 שמרגישה אבודה בחייה. היא מתגוררת עם אביה ואחיה הגדול בקנט, אזור פריפריאלי בדרום אנגליה. אביה, באג (בארי קיוגן), מודיע לביילי על כך שהציע נישואין לקיילי, מה שמרגיז אותה. ביילי רוצה להשתתף עם אחיה הגדול, האנטר (ג'ייסון בודה) וחבריו במסעות בהם הם לוקחים את החוק לידיהם, אבל נדחית בגלל גילה הצעיר. למרות הדחייה, ביילי עוקבת אחריהם ולאחר שהיא בורחת לשדה במקום לחזור הביתה – היא פוגשת את בירד (פרנץ רוגובסקי). למרות שהוא משמעותית מבוגר ממנה, בירד הוא איש תמים שמציע לביילי ידידות.
"בירד" הוא סרטה החדש של אנדריאה ארנולד, שידועה מסרטיה הקודמים כמו "מחוץ למים" ו-"אמריקן האני". הוא מתאר מסע התבגרות של נערה בעולם אכזרי, שבו היא לומדת לקבל את משפחתה וחווה חברות אמיתית לראשונה בחייה.
בדומה ל-"מחוץ למים", הסרט שהביא את ארנולד לתודעה בינלאומית, "בירד" גם מציע סיפור עם קווים משיקים על נערה שמתקשה למצוא את מקומה בחברה. הן ביילי והן מיה (הדמות הראשית בסרט "מחוץ למים") צריכות להתמודד עם יחסים מורכבים עם הוריהן, ושתיהן מקבלות משמעות עמוקה יותר לחיים דרך תחביבים. עבור מיה זהו הריקוד, ועבור ביילי זה צילום הטבע בטלפון הנייד שלה, בפרט בציפורים.
התחביב מחזק בתת-מודע של ביילי את הקשר עם בירד, שהוא לאורך הסרט מתנהג כמו ציפור. כך למשל, אפשר למצוא אותו עומד על גגות ומתצפת על העולם.
היחסים הללו של ביילי עם בירד הם הליבה הרוחנית של הסרט. בעזרת הקשר הידידותי הטהור הזה, אפשר לראות איך ביילי עוברת תהליך חִבְרוּת המאפשר לה להשלים עם משפחתה. לכן, הסצנות של שתי הדמויות מרגשות בשני מישורים – גם מבחינת ההשפעה החיובית המיידית עבור ביילי וגם מבחינת ההשפעה לטווח הארוך, אותה אפשר לראות כבר בסרט עצמו.
אביה של ביילי, באג, רחוק מלהיות הורה מושלם. עם זאת, מה שמפריד בינו לבין ג'ואן (אימה של מיה בסרט "מחוץ למים") היא העובדה שהוא באמת אוהב ומנסה לדאוג לה, למרות הפגמים הרבים באישיותו.
הצפייה בסרט היא לא פחות מתענוג. המצלמה של רובי ריאן, שצילם את מרבית סרטיה של ארנולד, מקבלת אישיות משלה. התמונה מוקפת במסגרת של סרט הצילום ברוחב 16 מ"מ לאורך כל הסרט. המצלמה זזה ונדמה שאפילו נושמת, כאילו היא דמות בפני עצמה שצופה בכל המתרחש בעלילה. הצבעים רוויים, אך לא יותר מדי, מה שנותן לסרט תחושה שמה שאנו רואים אמיתי. כל זה לא היה מתאפשר אלמלא המשחק הנהדר, שהבמאית ארנולד מוציאה בעקביות מתוך שחקנים בלתי-מנוסים. יש לציין שזוהי הופעתה הראשונה של ניקיה אדמס על המסך הגדול, ואני מקווה שהיא תזכה לשחק בעוד הרבה סרטים.
התסריט של ארנולד לעיתים קרובות שובר את הקיר הרביעי. רגע בולט עבורי היה אזכור לסרט "סולטברן", שנעשה בכלל בדיבוב. עם זאת, רוב הסרט מקורקע ונראה כאילו יכול היה להתרחש במציאות. העובדה שהעלילה מתארת מצב שהוא לא בהכרח ייחודי לפריפריה הבריטית מאפשר לצופים מכל העולם ומכל הגילאים להזדהות איתה ועם הדמויות השונות.
אולי הדבר שהכי מבדיל בין "בירד" לסרטיה האחרים של אנדריאה ארנולד היא התמימות של הדמות הראשית. בכך, הסרט דומה יותר לגרסה מבוגרת ובלייב-אקשן של סרטי אולפני ג'יבלי. למרות העוולות השונות במהלכו, הסרט בסופו של דבר מספר עלילה אופטימית שמחממת את הלב. לפיכך, אני ממליץ בחום ללכת ולצפות בסרט בפסטיבל חיפה המתקרב – ולאחר מכן לצפות בשאר הסרטים של אנדריאה ארנולד. "בירד" משיג בעיני את הדבר החשוב ביותר, שהוא לעורר בצופה רגשות חזקים.