מי אתה, רובי וויליאמס? לפני שצפיתי בסרט החדש, המשמש כביוגרפיה חלקית של הזמר, לא ידעתי המון עליו. הכרתי כמה מהשירים מקריירת הסולו שלו, ידעתי על הופעותיו בארץ, אבל לא הרבה מעבר לזה. בניגוד לסרטים ביוגרפיים אחרים, של אמנים כמו פרדי מרקורי או איימי וויינהאוס, מדובר בסיפור שנדמה שהוא פחות מוכר לציבור הרחב (לפחות למי שכמוני לא צפו בסדרת הדוקו של נטפליקס).
בנימה אישית, אני באופן פעיל נמנעתי שנים רבות מסרטים ביוגרפיים על אמנים מוזיקליים אחרי "רפסודיה בוהמית" (2018). אכזבתי הגדולה מהאיכות הירודה של הסרט הרתיעה מכל תת-הז'אנר הזה, במיוחד כשכל מה שיצא מאז היו של אמנים שלא מאוד קרובים לעולמי. למרות דעתי הקדומה, הלכתי בכל זאת לצפות ב-"BETTER MAN: סיפורו של רובי וויליאמס" והופתעתי לטובה.
הדבר הראשון שבולט בסרט הוא הבחירה שלא ללהק שחקנים לגלם את תפקידו של וויליאמס בשלבים השונים של חייו, אלא שהזמר יגולם על ידי שימפנזה מואנש באמצעות אפקטים ממוחשבים. בחירה זו משרתת כמה תפקידים. ראשית, לבחירה משמעות טכנית רבה. מכיוון שרובי וויליאמס הוא עוד צעיר יחסית, הבחירה חוסכת ליהוק של שחקן שכנראה לא יהיה דומה לזמר האמיתי. שנית, יש לבחירה משמעות סמלית עמוקה. השימפנזה מסמל את הדרך שוויליאמס רואה את עצמו יחסית לעולם. וויליאמס חש חריגות מובהקת למשך כל הסרט, בין אם זה כצעיר בצפון אנגליה או כזמר מקצועי ומפורסם.
כדי שבחירה כזו תעבוד, יש משקל כבד על איכות האפקטים הממוחשבים. למרבה המזל עבור הסרט, האולפן האחראי על האפקטים ביצע עבודה נהדרת. העבודה הטכנית כמו מידול וקומפוזיציה ברמה גבוהה ביותר, וגם עבודת צילום התנועה (Motion capture) גורמת לשימפנזה להיראות אמיתי ומחובר לשאר התמונה. כל הנוגע להבעות הפנים והתנועה נעשה באופן ריאליסטי. מדובר כאן באותו האולפן שהקים הבמאי פיטר ג'קסון ועשה את האפקטים של "שר הטבעות", ויש אפילו רגעים בסרט של קהלים ענקיים בהופעות שמזכירות במובן מסוים את הקרבות מתוך "שובו של המלך".
הסרט מתחיל ברצף סצנות ארוך של ילדותו של וויליאמס, המתאר היטב את דמותו. מציגים את הקשיים החברתיים שלו ואת היחסים המורכבים עם אביו – נושאים שמאוד משפיעים עליו בשאר הסרט. וויליאמס רואה את עצמו כאילו נולד עם ד.נ.א של אמן במה, מה שהבדיל אותו בגיל צעיר לעומת אחרים, במיוחד באזור שגדל בו בצפון אנגליה. רצף הסצנות הזה נמשך דקות ארוכות, רק לאחריו מוצג שם הסרט, ויש קפיצה בזמן לוויליאמס כשהוא כבר בן 15.
העלילה הראשית מציגה את רוב שלבי הקריירה של רובי וויליאמס. החל מתחילת דרכו בלהקת הפופ "טייק דאת", דרך קריירת הסולו המשגשגת עד התייצבותו. הסרט מראה עליות ומורדות, ואינו מסתיר את החלקים האפלים בחייו של וויליאמס. התמונה המתקבלת אינה תמיד מחמיאה, וזה בעיני מפליא בסרט מהסוג הזה. ניתן לראות התנהגות נבזית של וויליאמס ועמיתיו, וחוסר הייפוי הזה הופך את הסרט לאותנטי יותר. בנוסף, העניין מראה מודעות עצמית וצניעות רבה מצד וויליאמס, שלדעתי ראוי להערכה.
הרגעים האופוריים בסרט מוצגים לעיתים קרובות בתור סצנות מוזיקליות, ממש כמו קליפ של שיר. הסרט משתמש בשירים של וויליאמס לא לפי שנת הוצאתם, אלא לפי הקשר של השיר לאותו הרגע בעלילה. אחת הסצנות הבולטות בסרט היא של ההצלחה המסחרית של להקת "טייק דאת" ברחבי בריטניה, כאשר חברי הלהקה רוקדים לשיר "Rock DJ" ברחובות לונדון. הסצנה מצולמת כאילו צולמה בטייק אחד, בעוד שהמצלמה זזה המון ויש כוראוגרפיה מורכבת.
סצנות עם וויזואליה מרהיבה כזו החזירו אותי לציטוט מלפני חמש שנים של מרטין סקורסזה, שהשווה בין סרטי מארוול ללונה פארק. זאת בכוונה לומר שהסרטים האלו בעיקר מבדרים את הקהל, ולא מציגים עומק. "BETTER MAN" מתגבר במובן מסוים על הסטנדרט הזה של סקורסזה, למרות סצנות רבות שתכליתן לבדר את הקהל. בשאר הסרט, יש התעמקות מרשימה באופי של רובי וויליאמס. התעמקות זו מגיעה עם מחיר מסוים, כאשר הסרט רווי פאתוס. נקודות מפתח רבות בעלילה מוכרות מסרטים ביוגרפיים אחרים, ויש הרבה חלקים שהם אפילו צפויים מבחינת הדיאלוג. לעיתים, נדמה שהדבר היחיד שמפריד בין הסרט לסרטים ביוגרפיים אחרים זה הייצוג של הדמות הראשית באמצעות שימפנזה.
רובי וויליאמס תורם את קולו לדיאלוגים של עצמו, והזמר אדם טאקר מבצע את השירה. השחקן ג'ונו דייוויס מבצע את קולו הצעיר ואת התנועה של וויליאמס בכל הסרט. שלושת האנשים האלו יוצרים דמות אחידה של וויליאמס, שבמהלך הצפייה לא מורגש לשנייה כאילו כל כך הרבה אנשים עומדים מאחוריה. כל זה עוד בלי לציין את העבודה המסורה של עובדי אולפן האפקטים הממוחשבים. במאי הסרט הוא מייקל גרייסי, שידוע בעקבות סרטו העלילתי האחרון "האמן הגדול מכולם" (2017). גרייסי מביא לידי ביטוי ב"BETTER MAN" את הכישורים הרבים שהפגין בסרטו הקודם, שמתבססים גם כן על עבודתו כבמאי של קליפים מוזיקליים.
הסרט "BETTER MAN: סיפורו של רובי וויליאמס" הוא מסכת חזותית מרהיבה לעיניים, האזניים והרגש. הסרט מציג סיפור אנושי של כוכב פופ עם הצלחה כל כך מסחררת שלתארה במילה כמו "אדירה" ממעיטה בהצלחתו. למרות ההבדל העצום בין אדם רגיל לעומת רובי וויליאמס לאחר הצלחתו, הסרט מצליח להציג את הזמר באופן אנושי, בצורה שאפשר בקלות להזדהות ולהביע אמפתיה לקשיים שלו. נוסף על כל זה, מדובר גם בסרט שהוא מסע קולנועי עוצמתי, עם סאונד ותמונה המעוררים התפעלות. זה בעיני רחוק מלהיות הסרט הכי טוב של השנה, אבל לראות אותו באולם קולנוע גדול זאת חוויה מרשימה כשלעצמה.
