השם המקורי של הסרט בצרפתית מציג משחק מילים על הביטוי שתורגם לשם בעברית. בצרפתית, הסרט נקרא "L'amour ouf", בעוד שזהו משחק על המונח L'amour fou – אהבה משוגעת. האהבה בסרט היא יותר ממשוגעת, היא כואבת. האובססיה של שתי הדמויות הראשיות, אחת כלפי השנייה, מצליחה להיות בו זמנית כוח-על המעגן אותם בקרקע המציאות ומרחיק אותם מייסוריהם, וגם מקור אדיר לכאב. האהבה בסרט היא ממש כמו "אוף" גדול עבור הגיבורים שלנו.
הסרט מספר על ג'קי וקלוטייר, צעירים המתגוררים בשכונה מוחלשת. קלוטייר מוצא את עצמו נמשך לפשיעה, כאשר התחום מאפשר לו להגשים את יצריו להכאיב, כמו שהמציאות הקשה מכאיבה לו. בו זמנית, מגיעה לשכונה ג'קי, וקלוטייר מיד מתאהב בה. הרומן שמתפתח מהפנט את השניים, עד שדרכיהם של בני הזוג נפרדות. זהו סיפור אהבה רחב יריעה, המשתרע על פני עשורים, וכובש אותך לתוכו למשך קרוב לשלוש שעות. אמנם נמצאות לא מעט קלישאות של סיפורי אהבה, זו עדיין חוויה מהנה ביותר.
דמויותיהם של ג'קי וקלוטייר מעניקות לסרט עומק רגשי, המושג הודות לשילוב מנצח של תסריט, משחק ובימוי. ראשית, יש לציין כי התסריט הוא עיבוד של ספר אירי מ-1997 מאת נוויל תומפסון. הסיפור מרתק מהתחלה עד הסוף, ואין בו רגעים דלים.
נעשתה עבודת ליהוק יוצאת מן הכלל. מכיוון שהתסריט משתרע על פני עשורים, לשתי הדמויות הראשיות לוהקו שחקנים נפרדים בהתאם לגילאים בסרט. כל ששת השחקנים הגישו ביצועים נהדרים, ומבחינה ויזואלית היו דומים מאוד כך שאפקט ההתבגרות היה משכנע. השחקנית הבולטת היא לא פחות מאדל אקסרכופולוס ("מעברים", "הקול בראש 2") שגילמה את ג'קי המבוגרת. הביצוע שלה, שעיקרו במחצית השנייה של הסרט, מביא לידי ביטוי את הדואליות של הכאב והשמחה בסיפור האהבה שלה.
הבימוי של ז'יל ללוש היה יוצא דופן. כל הכוכבים מסתדרים ב"אהבה משוגעת", בין אם אלו השחקנים המבוימים היטב, העריכה של סימון ז'אקה או הצילום. מתחילת הסרט, בלט לי הצילום האקספרסיוניסטי של לורן טנג'י. צילום הפתיחה מציג את שמות השחקנים, ולבסוף את שם הסרט, על רקע של לפיד תעשייתי שיורק אש בלתי פוסקת. במהלך הסרט עצמו, כל צילום קפדני ובעל קומפוזיציה נאה.
מאפיין נוסף שבלט בסרט היה הפסקול. המוזיקה המקורית הולחנה על ידי ג'ון בריון, מפיק מוזיקלי מבריק שעבד עם אמנים כמו פיונה אפל, ומלחין בסרטים כמו "שמש נצחית בראש צלול" ו-"ליידי בירד". הפסקול ב-"אהבה משוגעת" הוא לא פחות ממונומנטלי, בהתאם לסדר הגודל של סיפור האהבה המתרחש על המסך. בניגוד למרבית הפסקולים הקודמים של בריון, הלחנים גרנדיוזיים, עוצמתיים ומנוגנים על ידי תזמורת ענקית. הסגנון המוזיקלי מעצים עוד יותר את המקסימליזם של הסרט.
בעוד שהעלילה מתרחשת בשנות השמונים והתשעים, השירים המופיעים בסרט נבחרו בהתאם ומעגנים אותו בתקופות הללו. לאורך הסרט מושמעים שירים של אמנים ולהקות כמו הקיור, פרינס, בילי איידול וסופט סל. הבחירות האלו ללא ספק משרתות את אחת המטרות העיקריות של הסרט, שהיא לרצות את קהל הצופים. השירים מוסיפים עוד רובד מרתק לעלילה הסוחפת.
חיכיתי חודשים ארוכים לראות את "אהבה משוגעת" מאז בכורתו בפסטיבל קאן במאי האחרון. הרעיון של סיפור המשלב אהבה ופשע ברוחב יריעה כה גדול משך אותי מאז ששמעתי עליו, והסרט כלל לא איכזב. זהו לא סרט לכולם, אבל עבור מי שרוצה לראות סיפור אהבה גרנדיוזי שפשוט גורם לך להרגיש רגשות עזים, זהו הסרט בשבילך.
