לי וואנל שב למסכי הקולנוע בשבוע החולף עם עיבוד מחודש לסרט המפלצות הקלאסי של אולפני יוניברסל. וואנל, שנודע בזכות תרומתו המשמעותית לז'אנר האימה – בין היתר בזכות יצירת סדרת "המסור" ובימוי "בלתי נראה" לפני כחצי עשור – ניגש למלאכה ברגישות הראויה. גרסה חדשה זו ל"איש הזאב" (1941) הייתה בשלבי פיתוח באולפנים למעלה מעשור, כאשר תחילה יועד הסרט להשתלב במיזם שאפתני ליצירת יקום קולנועי משותף של מפלצות. אף שהתוכנית המקורית לא צלחה, הצלחתו של סרטו הקודם של וואנל אפשרה לו להמשיך ביצירת סרטים מסוג זה, כמעט בבחינת אוטר קולנועי.
"איש זאב" בגרסתו העדכנית נבדל מעיבודיו הקודמים בכך שהוא מתמקד בעיקר בתהליך ההתמרה למפלצת – היבט שבדרך כלל זכה למעמד משני בלבד, בדמות סצנה בודדת. התסריט מעמיד במרכזו את מערכות היחסים של בלייק (כריסטופר אבוט) עם משפחתו: רעייתו שרלט (ג'וליה גרנר) ובתו הצעירה ג'ינג'ר (מתילדה פירת'). התמה המרכזית עוסקת בהעברה בין-דורית של טראומה, כאשר בלייק נאבק בכל מאודו להימנע מהנחלת הצלקות הנפשיות שהותיר בו אביו.
הרעיון המרכזי מרתק, חרף אורכו היחסי של הסרט – מאה דקות, משך זמן חריג בנוף סרטי האימה. יתר על כן, התמקדות הסרט בתהליך ההתמרה למפלצת באה על חשבון רעיונות מעניינים אחרים המוצגים בחטף. כך למשל, בפתיח הסרט מופיע טקסט המתייחס לאתוס העומד בבסיס מיתוס אנשי הזאב וזיקתם לאוכלוסייה הילידית. העמקה נוספת בהיבטים אלה הייתה עשויה להעשיר את היצירה.
החשיפה במערכה הראשונה תמציתית ומדויקת. התסריט מציג במהירות את סיפור הרקע של בלייק, יחסיו המשפחתיים, ובתוך כך מוביל את הדמויות ליערות אורגון. בשונה מסרטי אימה רבים, אין כאן השתהות מיותרת טרם פרוץ האקשן. ואכן, משמגיע הסרט לשיאיו הדרמטיים – הוא הופך לחגיגה אמיתית לחובבי הז'אנר.
"איש זאב" הוא סרט עתיר דם המצטיין בצילומיו המרשימים. אף שעלילתו מתרחשת ברובה בשעות החשכה, סצנות החוץ מצולמות בבהירות ובאסתטיקה מרשימה. אפקטי ההתמרה מעולים ומעוררים את תחושת אי-הנוחות ההכרחית להצלחתו של סרט מסוג זה. לא נמצא ולו רגע שבו אפקט מסוים בלט בשל איכותו הנחותה – הכול מלוטש להפליא. תהליך ההתמרה מניב לסרט מספר תמונות מרהיבות מנקודת מבטו של איש הזאב, המדגימות כיצד המפלצת חווה את העולם באופן מעוות ביחס לבני אנוש. בנוסף, רגעי ההקפצות (Jumpscares) מבוימים בטוב טעם, והסרט אינו נשען עליהם באופן מופרז.
חולשותיו של "איש זאב" מתגלות דווקא בתזמון העלילתי. התסריט מתייחס לתפניות השונות כאילו היו תגליות מפתיעות, אך למעשה הן שגורות למדי. כמו כן, העומק הרעיוני של הסרט מצומצם בהשוואה ליצירתו הקודמת של וואנל, "בלתי נראה".
בסיכומו של דבר, מדובר בחוויית אימה מהנה ביותר. הסרט תמציתי, השחקנים מגישים פרשנות משכנעת לתפקידיהם והאפקטים העקובים מדם משובחים. אמנם "איש זאב" אינו מחדש בתחום סרטי האימה האינטלקטואליים, אך זוהי יצירה מקסימה בפני עצמה. מעל לכול, הסרט מעיד על עתידו המבטיח של הבמאי לי וואנל בז'אנר האימה, ואני מצפה בכיליון עיניים לעיבודו הבא לסרט מפלצות קלאסי.
