אחת ההפתעות הגדולות של סרטי הפסטיבלים בשנה החולפת הייתה "עם הזרם". מדובר בסרט אנימציה לטבי שהקרנת הבכורה שלו הייתה בתחרות מבט מסוים (Un Certain Regard) של פסטיבל קאן. משם, הסרט הגיע לפסטיבלים יוקרתיים כמו אנסי, שם זכה בפרסים יוקרתיים כמו חבר השופתים וחביב הקהל. בקיץ, "עם הזרם" הגיע אפילו לפסטיבל ירושלים – שם הצטרף לנבחרת סרטי קאן שהגיעו ארצה.
הסיבה להפתעה היא כי מדובר בסרט אנימציה יחסית דל תקציב (3.5 מיליון אירו), והופק על ידי אולפני אנימציה קטנים יחסית. יותר מזה – האנימציה לסרט נעשתה באמצעות התוכנה החינמית בלנדר. למרות ההתחלה הצנועה הזו, הסרט הגיע למעמדים מאוד יוקרתיים לאורך השנה, כולל מועמדותו בשבוע שעבר בטקסי האוסקר וזכייתו בגלובוס הזהב.
הרקע המרשים של הסרט רק מתעצם עם הכרת הבמאי. גינץ זילבלודיס הוא בתחילת שנות השלושים לחייו, ועד "עם הזרם" יצר מגוון סרטים קצרים וסרט אחד באורך מלא (אותו יצר לבדו).
העלילה מספרת על מסעו של חתול שחור בודד במהלך שיטפון אפוקליפטי. במהלך רוב הסרט, מפלס הים עולה בצורה קיצונית. בדרך למצוא סביבת מגורים בטוחה, החתול מוצא את עצמו על ספינה עם כלב, למור, לבלר (מין מסדרת דורסי ים) וקפיברה. החתול עובר מסע חיצוני ופנימי: מצד אחד המסע להתמודד עם האקלים, ומהצד השני המסע לקבל את סביבתו. זהו סיפור מרגש ביותר, שמחזיק אותך לכיסא למשך כל משך הסרט.
סגנון האנימציה ללא ספק אחד ממרכיבי הסרט שתורמים לאפקטיביות שלו. דמויות החיות מעוצבות בצורה פשטנית יחסית, עם המון אקספרסיביות. בין אם הדמויות מאושרות ובשלווה רגעית, או שהן בסכנה קיומית – הסרט משקף לקהל בדיוק איך שהן מרגישות. בניגוד כמעט מוחלט לעיצוב הדמויות, הרקעים עצמם ריאליסטיים ומלאים פרטים קטנים. הדבר מעניק לאנימציה הכוללת עומק נוסף.
מרכיב מהותי נוסף בסרט הוא הפסקול מקורי, אותו הלחין הבמאי גינץ זילבלודיס יחד עם ריכארדס זלופה. בראיון עם האתר IndieWire במאי הסרט סיפר כי הולחנו מעל שבע שעות של מוזיקה מקורית, מתוכם חמישים דקות הגיעו לסרט. המוזיקה הנוכחת בסרט נשמעת מהמת, וכוללת שילוב נהדר של כלי הקשה מלודיים עם כלי קשת התורמים לאווירה ההרפתקנית של העלילה.
יש לציין כי אין כל דיאלוג במהלך "עם הזרם". במובן הזה, ניתן להשוות את הסרט ל"חלום של רובוט" משנה שעברה, בכך שיש דמויות חיות שאינן מדברות, במצבים אנושיים. עם זאת, דמויות החיות ב"עם הזרם" משתמשות בקולן למען האקספרסיביות שלהן. הדבר יכול להתבטא בנינוחות של הקפיברה, או החרדה והפחד של החתול. ראוי גם לציין כי בהפקת הסרט, השתמשו בהקלטות אמיתיות של החיות.
למרות כל היופי הטמון באנימציה, זהו רחוק מלהיות סרט מושלם. הקונספט העלילתי של המסע של החתול לשרוד את השיטפון מאוד מעניין ברמה העקרונית, אך מעצמו לא מצליח להחזיק את העלילה. חלקים רבים מהסרט, במיוחד במערכה השנייה, מרגישים בסיכון נמוך יותר, וכי אין בהן התקדמות מהותית בסיפור. ראוי לציין בהקשר זה כי "עם הזרם" אינו סרט ארוך, לכן הסצנות האיטיות יותר עוברות די מהר.
בהקשר הזה, מבנה הסצנות הוא עוד מרכיב מרשים בסרט. היוצרים השתמשו במכוון בשוטים ארוכים מאוד, בממוצע של מעל 15 שניות, ובכך מדגישים כאילו הסצנות עצמן מתקיימות בזמן אמת. תנועות המצלמה הווירטואלית מתוכננות היטב, ואינן נראות כאילו הן נועדו רק להרשים את הקהל. התנועות האלו מדגישות את קנה המידה של הסיפור, ומציגות איזה עולם עצום עומד מאחורי הדמויות.
אמנם "עם הזרם" לא סרט האנימציה הכי טוב שיצא בשנת 2024, מדובר ללא ספק ביצירת מופת טכנית ומרהיבה לצפייה. סצנות רבות במהלך הסרט יכולות לגרום לקהל אנושי להיות עם פה פעור. מתוך תיעודים ברשת נצפה כי הסרט גם משפיע על קהל ממין חתול הצופים בסרט. אפשר בעקבות הצלחתה הסרט לצפות לבמאי הסרט, גינץ זילבלודיס המשך קריירה מרשימה ביותר ביצירת סיפורים אילמים נהדרים באנימציה לתל ממדית.
