רבים הם הסרטים העוסקים בנקודת מבטה של משפחה או דמויות החיות בבית רדוף רוחות. סרטו החדש של סטיבן סודרברג, שאינו מוכר כלל כיוצר סרטי אימה, עוסק דווקא בנקודת מבטה של הרוח הרודפת את הבית. המצלמה בסרטו החדש, "נוכחות", מציגה מבט בגוף ראשון של אותה רוח. היא מצולמת באופן ידני, כאילו המסך משקף את מבטה. כדי להבדיל בין נקודת המבט האנושית לבין הרוח, יוצרי הסרט בחרו להשתמש בעדשה רחבה יחסית עם מעט אפקט "עין דג" (Fish eye).
למרות העיסוק הטכני של הסרט בנקודת המבט, העלילה מתמקדת דווקא בחווייתה של משפחה העוברת לבית שרוי באבל. הרוח משמשת כמציצנית מטעם הקהל, המתערבת לעיתים עם הדמויות באופן מטאפיזי.
אחת ההפתעות הגדולות ב"נוכחות" היא דווקא סגנונו, שאינו מובהק כסרט אימה. הסיפור נוטה לכיוון דרמה משפחתית, בדומה במעט לסרטים כמו "תורשתי" של ארי אסטר. המתחים בין חברי המשפחה – ההורים ושני ילדיהם בגיל התיכון – הם המניעים את העלילה.
סודרברג ממלא תפקיד משולש ב"נוכחות": במאי, עורך וצלם. דווקא התפקיד האחרון מתגלה כמשמעותי ביותר בסרט, אף שהוא צולם במצלמת סטילס המיועדת לצרכנים. ניכר כי המצלמה מוחזקת באמצעות מייצב כלשהו, שתנועתו החלקה מעניקה אפקט על-טבעי בשל ניקיונה יוצא הדופן. עריכת הסרט זוכה אף היא לייחודיות, גם אם לא תמיד מבוצעת באופן מיטבי. הסרט מחולק למספר סצנות ארוכות, המופרדות באמצעות מסך שחור קצר. הסצנות עצמן מכילות מספר שוטים ארוכים במיוחד, המפגינים את כישרונו של היוצר ואת התכנון המוקפד מאחורי הסרט.
עם זאת, בסרט כמו "נוכחות", חשוב מכול שהצפייה תעורר בקהל רגשות עזים. נקודה זו היא ללא ספק חולשתו הבולטת של הסרט. חווייתה של המשפחה לא נכתבה באופן המעורר אמפתיה רבה, בניגוד ל"תורשתי" שהוזכר לעיל. עניין זה מותיר את מוקד העניין העיקרי בקונספט בלבד, שאף שהוא ייחודי, אינו הופך את הצפייה למספקת. עם זאת, ראוי לציין כי הסרט אינו משעמם חרף כתיבתו המתסכלת במקצת.
התוצאה היא סרט מבויים היטב ומרתק מבחינה טכנית, אך לוקה בתסריט שמאחוריו. המשחק סביר, וסיפור דמותה של קלינה ליאנג היה המרכיב המעניין ביותר בסרט. לפחות אורכו פחות משעה וחצי. עלילת הסרט אינה מותירה שאלות רבות לגבי הדמויות או מעשיהן. דווקא השאלה העיקרית שהסרט מותיר אחריו היא האם כדאי לרכוש את הבית אותו משווקת ג'וליה פוקס?
