קטגוריותסרטים

אל תוציא מילה (2024, ספוילרים) – ביקורת

כששמעתי לראשונה שיוצא רימייק אמריקאי לסרט "אל תוציא מילה", לא התלהבתי במיוחד. אמנם עדיין לא ראיתי אז את הסרט המקורי, אך העובדה שיוצא רימייק לסרט שיצא לפני שנתיים נשמעה מאוד לא נחוצה. רק אחרי שהרימייק יצא בקולנוע, מצאתי את הזמן לראות את המקור. גילוי נאות: לא הכי אהבתי את הסרט המקורי.

הרגע בו המשפחה הדנית בוחרת מהזוג ההולנדי, העובדה שביורן (האבא) לא שיתף את אשתו בסכנה הממשית לחלוטין הוציא אותה מחוויית הצפייה. ההחלטות המפוקפקות של הדמויות הדניות עד אז דווקא נראו בעיני סבירות. הבעייתיות כאן נובעת מכך שמדובר בהחלטה הקובעת את גורלם של הדמויות.

הציפייה העיקרית שלי לרימייק הייתה שהוא יהיה עם קצב עלילה אחיד יותר, והדמויות לא יעשו החלטות שאקטיבית יסכנו את חייהם. היו לי שני חששות עיקריות לרימייק – האחת כי הוא לא יצדיק את אורכו של 110 דקות (לעומת המקור שפחות מ100 דקות); והשנייה כי הוא יהווה שידור חוזר של הסרט המקורי.

לאחר צפייה בגרסה החדשה של "אל תוציא מילה", היא אכן עמדה בציפיות שלי, ולא נפל בחששותיי. כבר מהמערכה השניה בסרט, היה אפשר לראות שהוא לוקח כיוון אחר לגמרי. הפיכת הדמויות, כמו האב האמריקאי, לספקניות ואקטיביות יותר מאוד תרמה לחוויית הצפייה שלי. עוד יותר ממנו, הסתמכות העלילה על דמות אגנס הילדה לדעתי היתה החלטה מצוינת. בסרט המקורי, אגנס לא קיבלה יותר מדי אפיון או סוכנות.

גרסתה המחודשת של אגנס זוכה לתפקיד מהותי בגילוי הסוד האפל של הזוג הבריטי. היא זוכה באמצעות זאת להיות דמות עצמאית עם דחף הישרדות משלה לעומת הדמות המקורית. אגנס המקורית נתפסה אצלי כמכשיר עלילתי שנועד רק לגרום לצופים לפחד לגורלה בגלל היותה ילדה. ברימייק, אגנס יוזמת ופועלת למען הביטחון שלה, של משפחתה ושל הילד החטוף.

אחד הדברים העיקריים שהפריעו לי בצפייה ברימייק היו כמות הקריצות שהוא עושה לקהל. בין אם זה חזרה על שורות מהמקור, שחזור סצנות… בכל מיני מקומות בסרט זה הרע לחוויית הצפייה. למשל, האזכורים בסצנות הראשונות לזוג בחוג לבישול ואפילו החזרה על השורה "כי אפשרתם לנו" בסוף הסרט היו לא קשורים לאווירת הרימייק – שאינו מעוניין ללמד את הדמויות שלו "לקח".

שאילת אלמנטים כאלו מהמקור מראה מעין משבר זהות ברימייק. הוא מצד אחד משנה את העלילה החל מהמערכה השנייה, אך מצד שני משחזר רעיונות מתוך הסרט המקורי למרות אווירתו השונה. הסרט המקורי היה אפל וחסר תקווה – גורל הדמויות הייתה נחוצה כדי להעביר את מסרו על הסכנה בלא לומר "לא". מעבר לזה, החזרה על רעיונות ללא חשיבות לעלילה (במיוחד ברבע שעה הראשונה) הרגישו כמו קריצה מיותרת לצופים.

השוואות רבות בין הרימייק והמקור מתייחסות לאמריקאי כסרט מסורס. הטענה הזו נובעת בעיקר בגלל הגורל הפחות אכזרי של הדמויות המבקרות. לדעתי, טענה זו מפספסת נקודה חשובה – הסוף של הרימייק אינו שמח. עצם הישרדות המשפחה האמריקאית והילד החטוף אמנם שמח במובן שהם בחיים, אך הצלקת מחווייתם לא תעבור בקלות. הנקודה הזאת מתבססת בעיני בשוט האחרון בו אנט מקבל את בובת הארנב של אגנס ובוכה.

מוסר ההשכל מהמקור לא נמצא כאן. בתחילת הטקסט ציינתי החלטות לא חכמות של הדמויות במקור – החלטות אלו היו נחוצות כדי להעביר את הביקורת חברתית על ה"תמימות" בתרבות הדנית. ההתנהגות הזו פחות רלוונטית בתרבות האמריקאית, לכן השינוי בדמויות ובעלילה לדעתי לא פגעו בסרט – אלו דברים שהיו צריכים לשנות כדי להתאים את הסיפור הכללי למציאות אחרת.

הרימייק בוחר להציג מסרים אחרים במקום זאת. לדוגמה, בסרט המקורי הצמחונות של דמות האם במקור היוותה מכשיר עלילתי כדי ליצור סצנות לא-נעימות על אכילת בשר. הרימייק מוסיף לזה את ניגוד מעניין בכך שאותה דמות בסופו של דבר הורגת הכי הרבה אנשים. בנוסף, בסצנת הציד שהוסיפו לרימייק יצרו מוטיב על חוסר הרצון של דמות האב להרוג – הוא מסתכל בכוונת על שועל, אבל לא לחץ על ההדק. המוטיב הזה חוזר בסוף הסרט כאשר שועל עובר בפריים לפני העימות האחרון עם דמותו של ג'יימס מקאבוי, והאב לא מוכן להורגו.

אלו הדברים שיפים ברימייק הזה. במקום להשקיע את כל זמנו בשחזור מילה במילה של הסרט המקורי, הוא לוקח כיוון אחר בעלילה ומשנה את מסר הסיפור. זה לא מובן מאליו לרימייק, ובמבט לאחור לא מפתיע בהתחשב שבמאי הסרט יצר את "אגם גן העדן".

אחרי שעיכלתי את הגרסה החדשה של "אל תוציא מילה", אני חייב להודות בזה שנטילת הספק באיכות הסרט רק בגלל עצם היותו רימייק הייתה טעות. הסרט הזה מדגים שוב את העיקרון שאיכות הרימייק לא תלויה בניסבותיו, אלא בסרט עצמו. הרימייק הזה גם מוכיח שיש לחברת בלאמהאוס ליצור סרטי אימה מרעננים – אחרי שנה עם סרטים בינוניים ומטה כמו "שחייה לילית" ו"דמיוני".

המחשבות בנושא החזירו אותי גם לרימייקים מוצלחים של סרטי אימה כמו "היצור" של ג'ון קרפנטר, ואפילו הרימייקים האמרקאיים לסרטים יפניים מתחילת שנות האלפיים כמו "הצלצול" ו"הטינה". מכאן נשאר רק לקוות שאולפני הקולנוע ילמדו מסר שיטיב עמנו כצופים – ליצור סרטים מקוריים. גם אם זה רימייק, זה לא סותר את האפשרות שהסרט החדש יקח כיוון שונה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *