השנה היא 2020. בעקבות מגפת הקורונה ותקופות הסגרים הממושכים, שירותי סטרימינג כמו דיסני פלוס זכו להצלחה ענקית. סרטים כמו "מואנה" המקורי נצפו אינספור פעמים, עד שבדצמבר הוכרזה סדרת המשך לסרט שהייתה מיועדת לצאת ב2023 (מה שלא קרה). בפברואר השנה, בוב איגר (מנכ"ל דיסני) הכריז שהסדרה עובדה מחדש לכדי סרט המשך שיצא בקולנוע. יש לציין כי ממה שידוע לציבור, רק ביוני האחרון סיימו להקליט דיאלוג לסרט.
כל הסימנים מעידים על סרט המשך שנוצר בחופזה ותחת לחץ. אני אישית צופה שבקרוב נגלה על פגיעות רבות בעובדי האנימציה בעקבות הפקת הסרט בחיפזון, בדומה לדיווחים על "ספיידרמן: ברחבי ממדי העכביש". עם זאת, קיים הבדל מאוד משמעותי בין הסרט שציינתי קודם לבין "מואנה 2". סרט ההמשך הזה הוא באיכות ירודה, משעמם והכי חשוב – נראה כמו סימן מחריד לעתיד לא רק של אנימציה, אלא קולנוע בכלל.
קודם כל, יש לציין שלא מדובר בסרט הגרוע שאי פעם נוצר. השוואה יותר הולמת היא ש"מואנה 2" מזכיר את סרטי ההמשך של דיסני מתחילת שנות התשעים והאלפיים, שיצאו ישר למדיה הביתית, כמו "אטלנטיס: שובו של מיילו" (שגם הוא התחיל את דרכו כסדרת טלוויזיה שהפכה לסרט). האנימציה ירודה לעומת המקור ורבים מהצוות של הסרט הראשון לא חזרו. הבולטים מביניהם הם הבמאים (שאחראים על סרטים קלאסיים כמו "בת הים הקטנה") ולין-מנואל מירנדה. היעדרותם מורגשת במלוא מובן המילה.
עלילת "מואנה 2" מתרחשת כשלוש שנים לאחר הסרט הראשון. כבר בתחילת הסרט יש חור בעלילה – איכשהו יש למואנה אחות בת שלוש, למרות שאמא שלה לא הייתה בהיריון בסרט הראשון. בכל אופן, הסרט מספר על מסע חדש של מואנה לעבר האוקיאנוס, יחד עם חצי האל מאווי וצוות מהאי מוטונואי. העלילה כבר מעידה על נקודת המוצא של הסרט בתור סדרת טלוויזיה בעקבות ריבוי הדמויות. הצוות שמואנה מרכיבה מונה שלושה אנשים, שלא זוכים למסע אישי או התפתחות.
איכשהו, עלילת הסרט מצליחה להיות בו-זמנית מהירה מדי ומשעממת. מוצגות דמויות ועלילות משנה רבות בצורה שטחית וחפוזה, מה שהופך את הצפייה למתישה. גם דמות הנושא עצמה לא זוכה לשום התפתחות והיא נשארת פחות-או-יותר באותו מקום שהייתה בסרט המקורי. התסריט לא נותן לה שום אתגר שהיא צריכה להתמודד איתו או להשתפר בו. אין פה שום עניין והכל צפוי מראש, השאיר אותי אדיש לסרט.
חשוב לי לציין שהעלילה ב"מואנה" המקורי לא הייתה יצירת מופת בשום צורה. מה שהיה יפה בסרט הם האנימציה (במיוחד האוקיאנוס) והשירים של לין-מנואל מירנדה. כפי שציינתי בתחילת הטקסט, לין-מנואל נעדר מהפקת הסרט, וזה מורגש בכל שיר. הלחנים עצמם נשמעים בסדר, אך המילים שטחיות – מה שגורם לשירים להישכח בקלות. השיר היחיד שאיכשהו קליט הוא "Beyond", אבל גם זה בגלל החזרה עליו במהלך הסרט. מילות השירים נכתבו בעצלנות, כאשר השורה העוצמתית ביותר היא זו שבה מואנה מציינת את שמה.
שניים מהשירים הבולטים מהסרט המקורי הם של מאווי ושל הנבל טמטואה. המקבילים להם ב"מואנה 2" חלשים לעומת המקור, במיוחד של מאווי. לא רק שהמילים דלות, אלא גם האנימציה המלווה להן לא מעניינת בעליל. אולי הדבר הגרוע ביותר זה הפזמון בשיר של מאווי, "Can I Get A Chee Hoo?" שהוא מאולץ וירוד לעומת הפזמון האגדי והבלתי-נשכח ב"You’re Welcome".
"מואנה 2" רחוק מלהיות הסרט הכי גרוע של השנה, או הסרט הכי גרוע אי-פעם. הבעיות שלי איתו נובעות מהבינוניות שלו כסרט, הירידה המשמעותית באיכות לעומת הסרט המקורי ואיך הוא עלול להשפיע על תעשיית הקולנוע. עצם קיום הסרט והוצאתו בעת הזו מראה לי שהנהלות אולפני האנימציה ממשיכות לראות לנכון להפיק סרטים בתנאי עבודה דוחקים.
כבר מהקרנות בסוף שבוע בודד, נראה ש"מואנה 2" רווחי – כאשר הוא הרוויח בערך 380 מיליון דולרים לעומת תקציב של 150 מיליון. ייתכן שזה יהיה הסרט השני שיעבור השנה הכנסות של מעל מיליארד דולרים, בנוסף ל"הקול בראש 2". אלו סממנים המראים לדיסני ולכל התעשייה שהציבור מעוניין בעיקר בסרטי המשך. מה שמחזק את הטענה הזו עבור אולפנים כמו דיסני זה כישלונו של "המשאלה" בשנה שעברה. כל זה משאיר אותי בפסימיות עצומה לגבי העתיד של אנימציה, שנראה שרק הולכת ומתדרדרת. זכויות העובדים נרמסות, ונמשיך לקבל סרטי המשך ירודים כמו "מואנה 2" במקום סרטי אנימציה מקוריים.
