מסעו של טימותי שאלמה לאורך השנים ממצב אותו כשחקן המשמעותי של דור ה-Z, ותפקידו כבוב דילן בסרט הביוגרפי החדש "אנונימי לגמרי" מבסס קביעה זו. ג'יימס מנגולד, במאי קולנוע אקלקטי שלפני עשור ביים סרט ביוגרפי על הזמר ג'וני קאש, ניצב בראש הפרויקט. זהו סרטו הראשון שבו הוא נושא בתפקידי הבימוי, הכתיבה וההפקה. עלילת הסרט מתארת את עלייתו של דילן לתהילה בראשית שנות השישים ואת מעברו לנגינה בכלים אלקטרו-אקוסטיים במחצית העשור.
עיסוקו של "אנונימי לגמרי" מתמקד בעיקר ביצירת התרשמות מהתקופה. הסרט עושה זאת באמצעות השקעה באווירת שנות השישים, תפאורה, תלבושות, קטעי מוזיקה (ובכלל זה סאונד) ועוד היבטים טכניים. זאת במקום התמקדות באבן יסוד של הקולנוע העלילתי – יצירת עלילה. לאורך הסרט מתרחשים אירועים מגוונים, אך אין פיתוח מספק של הדמויות. אף שיש נקודת התחלה ברורה, אין סיום הולם. "אנונימי לגמרי" עסוק תחת זאת במפגן גרנדיוזי שנועד להרשים את הקהל.
אחד מהישגיו של הסרט הוא שמפגן זה לעיתים דווקא אפקטיבי. כדי לאוורר את הדרמה בין סצנות רבות, הסרט משלב סצנות מעבר מוזיקליות שבהן מבוצעים שירי בוב דילן במלואם. בסצנות אלו ניכרת ההשקעה העצומה מאחורי הסרט – בין אם בעבודה הקפדנית בהתאמת שפתיים וניגון הכלים, ובין אם ברמת הדיוק בתפאורה עד לפרטים כגון המיקרופון. עם זאת, סצנות אלו אינן חפות מלהיות "אווירה" בלבד, ובאמצעות תגובות הקהל (בפרט של הדמויות המשניות) והבעות הפנים של השחקנים, הן מספרות כיצד דמויותיהם מתפתחות. יוצרי הסרט מרבים להשתמש באמצעי זה, עד לרמה שנדמית מגוחכת לעיתים קרובות. בחלק מהשירים, ניתן לראות בתגובות הדמויות המחשה ברורה של התפתחויות קודמות בדיאלוג – דבר ההופך את הצילומים הללו למיותרים ואף מפריעים למוזיקה המתנגנת.
באופן כללי, נראה כי "אנונימי לגמרי" מעוניין יותר בהצגת רצף היסטורי מאשר בתיאור עלילה ממשית, הכוללת שלוש מערכות ברורות, קונפליקט מובהק, התפתחות דמויות וכדומה. לדוגמה, הקונפליקט המרכזי בסרט הוא פרשת מעברו מסגנון המושפע מפולק לסגנון בעל השפעות בלוז ורוק. קונפליקט זה מוזכר בראשית המערכה הראשונה, בדומה לסכין של צ'כוב, וזוכה להתייחסות רק במהלך המערכה השלישית. משמע, רוב הסרט מתנהל ללא קונפליקט ברור, והאירועים השונים פשוט מתרחשים.
מבחינת המשחק, מרבית הצוות הפגין עבודה נאה. חלק מהליהוקים מרשימים ביחס לנראות הדמויות מאותה תקופה, במיוחד ליהוקה של מוניקה בררו בתפקיד ג'ואן באאז, זמרת הפולק. אף שטימותי שאלאמה הוא שחקן מוכשר, ביצועו כבוב דילן אינו נקי מפגמים. מבחינת הליהוק, שאלאמה נראה מבוגר משמעותית מגילו האמיתי של בוב בעלילה. מדובר בשחקן הנושק לגיל שלושים, המגלם את דילן בן העשרים. בנוסף, חלק ניכר מהדיקציה של שאלאמה בדיאלוגים נדמית פחות כמחווה ויותר כקריקטורה. ניתן לצפות בראיונות מאותה תקופה עם דילן ולהיווכח כי דיבורו היה ברור משמעותית מאופן הדיבור של שאלאמה בסרט.
חשוב להדגיש כי חרף הטענות הללו, "אנונימי לגמרי" הוא עדיין סרט מהנה מאוד לצפייה. האירועים המתרחשים בו מסודרים בקצב מיטבי, ואין בו רגע דל. השירים עצמם, המהווים חלק משמעותי ממשך הסרט, מבוצעים היטב ונשמעים מצוין. הייצוג של הדמויות והסיפורים משנות השישים בארצות הברית (כשברקע ניצבים המקארתיזם, התנועה לזכויות האזרח ומשבר הטילים בקובה) מציג באור הוגן יותר דמויות כמו וודי גאת'רי, שנחשב אז לרדיקלי. אולי ההישג המשמעותי ביותר של הסרט הוא היכרות מעמיקה עם דמותו של בוב דילן, עם מה שהוא מייצג ועם השירים שיצר. היכרות זו מעוררת השראה, ולאחר הצפייה בסרט צפויים הצופים להאזין רבות למוזיקה של דילן.
