במציאות מקבילה לחברה הישראלית שאנו מכירים, מתרחש “חלב”, סרטה המרתק של הבמאית מאיה קניג. אמנם הסביבה דומה מאוד לישראל שלנו, אך ההבדל המהותי טמון בקיומה של חברה בשם “שביל החלב” – תאגיד שמסרסר נשים ממעמד כלכלי חלש לייצור תעשייתי של חלב אם. בלב העלילה עומדת טאלה, אותה מגלמת הילה רוח בתפקיד הקולנועי הראשון שלה, מוזיקאית אינדי לא מצליחה ואם טרייה, שבעקבות משבר כלכלי מתחילה לעבוד בשביל התאגיד המפוקפק. אך כאשר טאלה מוצאת את עצמה נתקלת בפנים אל פנים עם האישה שמקבלת את חלב האם שלה, העלילה מקבלת תפנית מרתקת.
למרות שהקונספט של “חלב” אינו מרמז על כך ישירות, במהלך הצפייה הסרט מעלה בזיכרון את “פרזיטים” של הבמאי הקוריאני בונג ג'ון-הו. האלמנטים הבולטים שמחברים בין היצירות הם הדיכוטומיה הקיצונית בין הבורגנות לפרולטריון, הצגת בתי העשירים כמבצרים במסווה, וההתייחסות למעמד הנמוך כאל חפצים שניתן להשליך כשאינם נחוצים יותר. עם זאת, “חלב” חורג מעבר להשוואה זו בזכות התסריט הגאוני של קניג, שמעמיק בנושא האימהות. בתחילת הסרט, טאלה מוצגת כאם פאסיבית – היא אמנם דואגת לבתה, אך אדישה לתפקידה כאם. לאורך הסרט, הדמות עוברת מסע נפשי שגורם לה לא רק לקבל את האימהות אלא גם להוקיר אותה, מה שהופך את הצפייה למרתקת מתחילתה ועד סופה.
אף שהבכורה העולמית של “חלב” התרחשה בסוף 2023, ניתן לזהות קווים דומים בינו לבין “יופי מסוכן” של קוראלי פארז'ה, שהוקרן לראשונה בפסטיבל קאן רק במאי 2024. שני הסרטים משתייכים לסגנון מקסימליסטי של קולנוע, בו היוצרות משתמשות במדיום כדי לזעוק בקול רם על מה שמעסיק את נפשן. “חלב” הוא סרט אישי במיוחד עבור מאיה קניג, שכתבה, ביימה ואף ערכה אותו. בדומה ל”יופי מסוכן”, גם ב”חלב” הדמות הראשית זוכה לקתרזיס אחרי כל העוול שהיא חווה. אנקדוטה מעניינת היא השורה על “שמירת איזון” ב”חלב”, שנהייתה משעשעת במיוחד לאור ההצלחה המאוחרת יותר של “יופי מסוכן”.
חרף הרעיון האפל מאחורי הסרט, הצפייה בו היא חוויה מהנה. היצירה שומרת על איזון מופלא בין דרמה כבדה להומור קליל, תכונה נוספת המשותפת לה ול”פרזיטים”. הבדיחות שנונות, כתובות בכישרון רב ואפקטיביות, והן משתלבות בעלילה המרגשת מבלי לפגוע בעוצמתה הרגשית. צופי הסרט עשויים למצוא את עצמם צוחקים לאורך רוב הדרך, כאשר המעברים בין מצבי רוח שונים נכתבו בקפידה ומרגישים טבעיים לחלוטין.
העולם הכמעט-דיסטופי של “חלב” מורגש בכל סצנה ובכל פריים. צוות ההפקה יצר עולם שלם שמעניק תחושה של מציאות מקיפה מעבר למה שנראה על המסך. כל סצנה בסרט נראית כמכילה עולם ומלואו, כאשר הדמויות כתובות בצורה עשירה ומעמיקה, ולכל אחת מהן, גם אם היא משנית, יש אישיות מרתקת. תפאורת הסרט יעילה במיוחד, גם כשאינה חושפת הכל. סצנה בולטת במיוחד מראה את טאלה מסיירת במפעל של “שביל החלב”, והמראות שם מטלטלים – למרות שהסרט נמנע מלהציג את תכולת החביות הענקיות של חלב האם. גם כאשר העלילה מתרחשת במיקומים אחרים, כמו אולפן ההקלטות, הבית הבורגני, או דירתה של אמה של טאלה, כל מקום נראה כאילו נבנה בקפידה. אין רגע אחד של ריקנות בסרט.
השימוש בסאונד ב”חלב” מבריק במיוחד. לא מפתיע לגלות שהילה רוח השתתפה ביצירת המוזיקה המקורית, כאשר במהלך הסרט ישנם לא מעט שירים בביצועה המעניקים עומק נוסף לעלילה. גם המוזיקה האינסטרומנטלית בעלת לחנים מרשימים, והסרט משתמש בה ביעילות כדי להעצים את האווירות השונות. ככל שהעלילה מתקדמת, המוזיקה משנה אווירה ואף סגנון, הופכת לאפלה יותר, כשבסצנה אחת אפקטיבית במיוחד נעשה שימוש במוזיקה תעשייתית (Industrial music).
אחת ההפתעות הגדולות של “חלב” היא שזהו סרטה הראשון של הילה רוח כשחקנית. אין כל רמז לחוסר ניסיונה, והיא מחזיקה את התפקיד המרכזי בביטחון רב – עדות לבימוי המצוין של מאיה קניג ויכולתה יוצאת הדופן לעבודה עם שחקנים. גם שאר השחקנים מציגים ביצועים נפלאים, כאשר הדס ירון בולטת בתפקיד נילי, האם המקבלת את חלב האם של טאלה. ביצועה של ירון מלא בניואנסים שנמצאים בטקסט, כאשר דמותה אינה סתם קריקטורה של בורגנות אלא אדם מורכב – על כל המשתמע מכך. הכימיה בין רוח לירון פשוט מרתקת. ראויה לציון גם אורלי רות פלדהיים בתפקיד אמה של טאלה, המביאה למסך את מלוא המורכבות ביחסים ביניהן, כאשר הן מתגוררות יחד לאחר פרידתה של טאלה מבן זוגה. באופן כללי, לא נראה לרגע כי אלה שחקנים בתפקיד בלבד, אלא אמנים מסורים שנכנסו לחלוטין לדמויותיהם.
“חלב” הוא לא סתם זוכה פרס האופיר לתסריט הטוב ביותר – זהו סרט מתוחכם, מקורי, מבריק ומהנה לצפייה. העלילה בנויה בצורה שמאפשרת לסיפור לנשום, וגם ברגעים השקטים יותר, חוויית הצפייה אינה נפגעת לרגע. למעשה, נדמה לעתים כי התשוקה של יוצרי הסרט פורצת מהמסך דרך ההשקעה העצומה בתחומים כמו תלבושות, תפאורה, עריכה (תפקיד שמילאה הבמאית עצמה), סאונד ועוד. “חלב” מעורר אופטימיות רבה לא רק לגבי סרטיה הבאים של מאיה קניג, אלא גם לגבי המשך דרכה של הילה רוח כשחקנית.
