קטגוריותמוזיקה

GNX (Kendrick Lamar) – ביקורת

ביום שישי האחרון, הדבר האחרון שציפיתי לשמוע הוא זה שקנדריק למאר משחרר אלבום חדש. כבר קרוב לעשור הראפר הרגיל אותנו למרווחי זמן מכובדים בין האלבומים שהוא מוציא. אמנם עברו כבר מעל שנתיים וחצי מאז האלבום המלא הקודם, “Mr. Morale and the Big Steppers“, השנה הייתה סוערת מאוד עבור קנדריק. חידוש המריבה שלו עם דרייק הניב שירים ענקיים כמו “Not Like Us“, שהוא ספציפית גם מועמד ללא מעט פרסי גראמי (כולל שיר השנה). בנוסף לזה, חמש שנים ארוכות בין “DAMN“ לבין “Mr. Morale“.

לאלבום החדש קוראים “GNX“, והוא מחווה להיפ-הופ מהחוף המערבי (West coast) ולג’י-פאנק (G-funk). מדובר כאן באלבום הכי קצר של קנדריק, ואורכו קצת פחות משלושת רבעי שעה. יש לאלבום שני מפיקים עיקריים. הראשון הוא Sounwave, שהתחיל לעבוד עם קנדריק כבר ב2011. זהו האלבום הראשון שבו הוא מעורב בהפקת כל השירים. המפיק השני הוא לא-פחות מג’ק אנטונוף, שידוע בעיקר מעבודתו עם זמרות פופ כמו טיילור סוויפט ולנה דל ריי. אנטונוף התחיל לעבוד עם קנדריק השנה, כשהפיק את “6:16t in LA “.

קטגוריותמוזיקה

The Last Will and Testament (Opeth) – ביקורת

מאז הוצאת אלבומם האחרון “In Cauda Venenum” לפני כחמש שנים, להקת אופת’ עברה טלטלות רציניות. מעבר לקורונה שהשפיעה עליהם כמו על כולנו, הלהקה נפרדה ב2021 מהמתופף מרטין אקסנרוט (Martin Axenrot) – אשר היה חלק מהלהקה מאז 2005 (בפועל, הוא התחיל לנגן עם הלהקה בסבב ההופעות של האלבום “Ghost Reveries”). השנים מאז היו שקטות, עד לספטמבר 2022 כשהודיעה הלהקה על הצטרפות ולטרי וייריינן (Waltteri Väyrynen, ידוע מצ’ילדרן אוף בודום). הכרזה זו הובילה לתקופה נוספת של שקט, עד תחילת חודש אוגוסט האחרון בו הלהקה הודיעה על יציאת אלבומם החדש “The Last Will and Testament”.

קטגוריותמוזיקה

CHROMAKOPIA (Tyler, The Creator) – ביקורת

דברי פתיחה

שלוש שנים לאחר אלבומיו האחרון, טיילר דה קריאייטור (Tyler, The Creator) חוזר למרכז העניינים עם אלבומו החדש “CHROMAKOPIA”. בדומה לאלבומים הקודמים שלו, גם כאן טיילר מאמץ מעין זהות חדשה כדי ליצור נרטיב אלבומי – בדומה ל”IGOR” מ2019.

הנושאים העיקריים ב”CHROMAKOPIA” מדברים על המתח שבין בריחה מאחריות לבין התמודדות עם השלכות של החלטות קשות בנושאי הורות, אהבה, זהות עצמית ותמותה.

קטגוריותמוזיקה

Brat and It's Completely Different but Also Still Brat (Charli XCX) – ביקורת

אם בחודש האחרון היה נדמה שלאלבום "Brat" אין כוח עמידה מעבר לקיץ (בראט סאמר בכל זאת), צ'ארלי XCX הוכיחה מאז שיש לה עדיין כוח עמידה. מאז שהתחילו לצאת סינגלים לאלבום המקורי שיצא ביוני, צ'ארלי החלה לשחרר לעיתים רמיקסים. אחרי צאת האלבום, הרמיקסים עברו מטמורפוזה כאשר הם כבר לא הפכו לתירוץ לארח אמנים אחרים (באלבום המקורי אין כלל אמנים מארחים) – אלא הזדמנות להעמיק את האתוס של השירים עצמם.

השיא של המגמה הזו היה ביולי, כשבועיים לאחר צאת האלבום, כשיצא במפתיע גרסה חדשה של Girl, so confusing עם לורד. לדעתי אין זו הגזמה לציין שהסינגל הזה הפתיע את כל סצנת הפופ, כאשר הוא גילה במובהק שהשיר המקורי נכתב על לורד. מעבר לזה, הרמיקס שינה את אופי השיר באופן משמעותי. במקור, היה זה סיפור חד-צדדי מנקודת מבטה של צ'ארלי. כעת, הוא הפך לדו-שיח מרגש בין שתי הזמרות.

קטגוריותמוזיקה

From A Basement On The Hill (Elliott Smith) – ציון עשרים שנה

אליוט סמית' חי בין השנים 1969 עד 2003. במהלך חייו, הוא שחרר 3 אלבומים עם להקת הרוק Heatmiser ו6 אלבומי סולו. סמית' ידוע כיום בעיקר מאלבומי הסולו שלו, כמו "Either/Or" ו"XO". הוא זכה להצלחה גדולה יחסית לאמן אינדי פולק, כאשר פריצתו למיינסטרים התרחשה כששיריו הופיע בסרט "סיפורו של וויל האנטינג": ביניהם Angeles, Between the Bars, Say Yes וMiss Misery (האחרון מהם נכתב במיוחד עבור הסרט ומופיע בסופו).

נחשפתי לראשונה לסמית' לפני ארבע שנים, בשיא מגפת הקורונה, כשיצא "Punisher" של פיבי ברידג'רס. שיר הנושא של האלבום נכתב על סמית', ולאחר ששמעתי הייתי חייב להבין למה ברידג'רס כל כך אוהדת אותו. משם התעמקתי באלבומים שציינתי קודם, ובנוסף אליהם "Figure 8" (שחוגג חצי יובל בשנה הבאה). לצורך העניין, התחלתי להרגיש שהבנתי בדיוק מה שברידג'רס רואה בו – זמר-יוצר יוצא דופן שהצליח לשלב לחנים גאוניים, רגש טהור במילים ומוזיקליות לא מהעולם הזה.

קטגוריותמוזיקה

Norman Fucking Rockwell! (Lana Del Rey) – ציון חצי עשור

עברו חמש שנים מאז שיצא אלבומה השישי של לנה דל ריי, "Norman Fucking Rockwell!". כדי להקל על הקריאה, אתייחס לאלבום מכאן בראשי תיבות NFR. זהו אלבומה הראשון שהופק בשיתוף פעולה עם ג'ק אנטונוף – מי שהתחיל את דרכו בלהקת Fun כגיטריסט ומתופף, וכיום ידוע מעבודתו עם זמרות כמו טיילור סוויפט, לורד וסברינה קרפנטר. באלבום NFR, לנה ואנטונוף יצרו אסתטיקה של רוק, ממש כאילו זה אלבום רוק קלאסי שיכל לצאת משנות השבעים.

השירים ב-NFR מתבססים בעיקר על מקצבים של תופים אקוסטיים, גיטרות ופסנתרים. כשיש כלים אחרים, הם נוטים להיות אותנטיים לתקופה. למשל, קלידים כמו אורגן האמונד ומלוטרון שכיחים מאוד בין השירים. בנוסף, ישנם הרבה כלי קשת ונשיפה במהלך האלבום. כל אלו יוצרים סאונד שבאמת מרגיש אותנטי לתקופה שהאלבום נותן אליו מחווה.

קטגוריותמוזיקה

Dummy (Portishead) – ציון שלושים שנה

היום לפני 30 שנים, יצא אלבום הבכורה של להקת פורטיסהד (Portishead), אחת הלהקות החלוצות בסגנון הטריפ-הופ. מדובר בסגנון מוזיקה שהוא גרסה פסיכדלית יותר של הברייקביט. זהו סגנון של מוזיקה אלקטרונית המשלב סמפלים של תופים מתוך הקלטות מוקדמות של מוזיקה שחורה – בעיקר ג’אז, פאנק ורית’ם אנד בלוז (R&B). הברייקביט התחיל את דרכו באמריקה, לעומת הטריפ-הופ שהוא סגנון בריטי. הוא משלב סמפלים של תופים עם מוזיקה אלקטרונית, היפ-הופ. כל זה נעשה עם מקצב איטי יחסית וסאונד המשופע ממוזיקת אמביינט.

קטגוריותמוזיקה

Brat (Charli XCX) – ביקורת

הקמפיין לקראת אלבומה של צ'ארלי XCX הכין אותנו למשהו מיוחד. סינגלים כמו "360" ו-"Von dutch" הכינו את הקרקע לאלבום dance-pop שיכבוש גם את העולם. "BRAT" הוא תוספת מצוינת ברפרטואר העשיר של צ'ארלי שלא רק עומד בפני עצמו כיצירת מופת, אלא גם משרת כמחווה בשני מישורים. הראשון הוא מחווה מרגשת לעבר שלה ככוכבת פופ והשני הוא מחווה למפיקה וכותבת האגדית SOPHIE שכבר לא איתנו. סגנונו בו זמנית עכשווי ופורץ דרך לאסתטיקות מוזיקליות שעשויות להיות נפוצות מאוד בקרוב, וגם משרת כהתבוננות בעבר של צ'ארלי מתחילת הקריירה שלה ולסצנת הפופ של חלוף המילניום.