קטגוריה: סרטים

במהלך ההקרנה של "רצח ממבט ראשון" הייתי המום. היה לי קשה להאמין במה אני רואה: סרט מסוג שכמעט ולא מגיע לארץ. מדובר בסרט שלוקח השראה ממגוון מקורות כמו סרטי ניצול (exploitation film) קלאסיים של שנות השבעים, זרם הקיצונות הצרפתית החדשה ואף יתכן שזה יכול היה להשתלב טוב בתוך פרויקט "גריינדהאוס" של טרנטינו ורודריגז. בהרבה רגעים הרגשתי השראה ענקית במיוחד מהסרט "מתח גבוה" הצרפתי (High Tension/Switchblade Romance). עכשיו אפנה ישירות אליך – מי שקורא.ת עכשיו – אם אלו סרטים או סגנונות שאהובים עלייך, אפשר להפסיק לקרוא כבר כאן ופשוט ללכת לראות את "רצח ממבט ראשון".

ידעתי מראש ש-"הנוסע השמיני: רומולוס" יהיה סרט טוב. הרפרטואר של הבמאי פדה אלוורז מצוין, ושותפו לתסריט רודו סיגאס הביאו לנו סרטי אימה מעולים כמו "מוות רצחני" ו"לא לנשום". למרבה מזלי, אכן לא התאכזבתי מ-"רומולוס". מעבר להיותו סרט טוב, הוא הצליח להיות הסרט המפחיד הראשון בסדרת "הנוסע השמיני" מאז המקורי אי שם לפני 45 שנים. הסרט מעורר פחד במגוון דרכים, החל מאווירה מלחיצה מתמדת מהרגע שהצעירים עולים לתחנת המחקר הנטושה בחלל, ועד לג'אמפ סקיירס מאוד אפקטיביים שלחלוטין לא הרגישו זולים.

כחצי עשור עבר מאז שסרטו האחרון של הבמאי הדרום קוריאני, בונג ג'ון-הו, הסעיר את העולם. "פרזיטים" הפך להצלחה והשבחה בינלאומית ואף היה הסרט הזר הראשון שזכה בפרס "הסרט הטוב ביותר" היוקרתי בטקסי האוסקר. בארץ הסרט הצליח למכור כ-120,000 כרטיסים עד סוף שנת 2019. בסקירה נתמקד ונאיר זרקור על יכולת הסרט לעבור באופן חלק בין ז'אנרים כגון דרמה, קומדיה, מתח, פשע ואפילו אימה.

מה יקרה כשאסתכל עמוק בפנים על עצמי?

מי אני באמת?

האם יש לי שליטה על חיי?

איך אני אוכל לקבל את עצמי?

מה אם הייתי בן אדם אחר?

השנה היא 1979. לפני שנתיים, נראה שכללי המשחק של המדע הבדיוני השתנו עם ההצלחה המסחרית של "מלחמת הכוכבים" של ג'ורג' לוקס. בקיץ הנוכחי, יוצא הסרט "הנוסע השמיני". זהו סרטו השני של במאי קטן בשם רידלי סקוט והוא זוכה להצלחה ענקית אך התגובות אליו חלוקות. עם הזמן, הסרט מקבל יותר ויותר הכרה בתור מה שהוא – סרט פורץ דרך במדע הבדיוני. הוא משלב את ז'אנר האימה בצורה מופתית וללא ספק הגיע לו הסלוגן "In space, no one can hear you scream".

עד לא מזמן לא שמעתי על הבמאי עמוס גוטמן. שמו צץ בשיחות לפני הקרנת הסרט “צרות נשים” של הבמאי ג'ון ווטרס בחודש שעבר בסינמטק הרצליה. מאז יצאה התוכנייה לפסטיבל הסרטים בירושלים, שכלל את הדוקומנטרי החדש “טאבו: עמוס גוטמן”. הסרט מספר על מהלך הקריירה שלו החל מיציאת “נגוע” ב-1983 עד יציאת “חסד מופלא” ב-1992, כאשר עמוס נפטר ממחלת האיידס ב-1993 בגיל 38. התוכן בסרט בנוי על בסיס ראיון שלא יצא עד כה לאור של עמוס שנעשה לקראת מותו וראיונות נוספים עם אנשים שהיו קרובים אליו. כדי לחבר את הכל יחד, נעשה שימוש בבינה מלאכותית כדי לשחזר את קולו של עמוס על מנת להקריא קטעים שכתב במחברות ומכתבים. כל אלו יוצרים חוויה כאילו עמוס גוטמן עצמו נכח בהקרנה.

קרה המון ביקומים של מארוול מאז יציאת "דדפול 2" אי-שם ב-2018. דיסני רכשה את פוקס, "סאגת האינסוף" האהובה הסתיימה ובאופן כללי, היה נדמה כי תכני ה-MCU התדרדרו באיכותם. עבורי, זה לא בדיוק היה המצב. כמו רבים אחרים, הפורמט והגימיקים הקבועים של מארוול כבר נהיו די שחוקים – אך היו כמה סרטים וסדרות שדווקא די אהבתי. עם זאת, היו גם כאלה שפחות התחברתי אליהם, כמו "ספיידרמן: אין דרך הביתה". למרות אהבתי לספיידרמן ולסרטים של סאם ריימי, לא התחברתי בכלל לעלילה וראיתי בסרט כהתחנפות זולה לקהל נוסטלגי. לצערי הרב, "דדפול & וולברין" יותר דומה לסרט ספיידרמן השלישי ב-MCU מאשר לסרטי הדדפול הקודמים.