השנה היא 2008. סרט אינדי קטן בשם "הזרים" יוצא לאקרנים. עם השנים הוא נהיה סרט קאלט ואף צבר ניתוחים אקדמיים בשל היותו סרט אימה חריג בתת ז'אנר של ״פלישות לבית״. עד אז, אפשר היה לראות בסרטי "משחקי שעשוע" של הבמאי האוסטרי מיכאל הנקה כדוגמאות קלאסיות לז'אנר, אך בגלל היותם סאטיריים ואף אפילו מפרקים את הז'אנר – אפשר להבין למה "הזרים" התחיל לקבל יותר תשומת לב. מדובר בסרט שלוקח את עצמו ברצינות, מציג תפיסת עולם ניהיליסטית במיוחד בה רואים שלושה רוצחים משליטים טרור על זוג צעיר בלי אף מוטיב.
פשטות זו מהסרט המקורי מוצאת את עצמה גם בהמשך החדש "הזרים: חלק 1". מדובר בחלק ראשון לטרילוגיית סרטים שצולמו יחד (ההמשכים צפויים לצאת במהלך השנה הקרובה) שמספרים סיפור אחד גדול. הבמאי רני הרלין תיאר אותם כדיוקן של הדמויות (שלא היתה להם חשיבות רבה בסרט המקורי) וכי החלק הראשון הוא בעצם יסוד של סיפור אחד גדול באורך ארבע וחצי שעות.
מסופר על זוג צעיר – ריאן ומאיה. הם בדיוק חוגגים חמש שנים לזוגיות ובמהלך טיול ברחבי ארצות הברית הם מוצאים את עצמם בעיירה וונוס במדינת אורגון, שם נאצלים להישאר ללילה. נקודת מוצא זו יוצרת הבדל משמעותי בין "פרק 1" למקור בכך שמדובר בזוג שמצבם טוב באופן כללי – בניגוד למקור בו הזוג הנרדף על ידי הרוצחים היה על סף היפרדות אחרי הצעת נישואין שסורבה. רקע זה נותן יותר מוטיבציה לדמויות החדשות לרצות לחיות, בעוד שנדמה כי בסרט המקורי הדמויות בעיקר רצו רק לשרוד.
משם ההבדלים הולכים ופוחתים ועניין זה לא משרת את הסרט ואף הופך אותו לצפוי. בתחילת הסרט הרפרנסים למקור היו משעשעים אבל כשזה התחיל לערער את האווירה המותחת זה התחיל לפגוע בחוויית הצפייה. בכל שלב שבו הרגיש כאילו הדמויות עצמן לא יודעות מה עומד לקרות, זה הרגיש כאילו הכל כבר ידוע לי, ואכן זה התברר להיות נכון כאשר צדקתי בכל ניחוש. בסרט המקורי הייתה אווירה מותחת, כך שבגלל המקוריות שבו הוא הצליח לשמר אותה ולהיות סרט אימה אפקטיבי.
נדמה שהסרט בא לזרוע מלח על הפצעים – בנוסף לכל הוא נופל להרבה קלישאות אימה. הבולטת בינם היא ההחלטות הלא טובות והלא רציונליות שמבוצעות על ידי הדמויות. לאורך העלילה הדמויות הראשיות עושות הרבה החלטות שנראות ללא שום הגיון. אחת מהן לקראת הסוף במיוחד הייתה מתסכלת במיוחד ולו הם היו עושים דברים אחרת גורלם אולי היה פחות נוראי. נדמה שהחלטות כאלה הוכנסו במטרה הבודדה להניע את הסיפור קדימה כמו שהתסריטאי רצה. אם היות הסרט צפוי הרס את האווירה המתוחה, לראות את הדמויות – כאשר יש להם אפשרות לנהוג אחרת – נוהגים בדרך בלתי הגיונית, לא משרת את העלילה אפילו יותר.
ברמה הטכנית ממש נהניתי מ-"הזרים: חלק 1". הצילומים יפים במיוחד, עריכת הסאונד נעשתה באופן מצוין שאכן הצליח לייצר קצת מתח. אהבתי את הדמויות הראשיות, ולראות אותן מתנהלות בסיטואציות נורמטיביות גרמה לי להיות מעוניין– דבר שממש לא מובן מאליו בסרטי אימה. אמנם רמת הדיאלוג לא היתה קרובה לרמה של פרס אוסקר זה עשה בעיני עבודה טובה מספיק. לא הגעתי עם ציפיות ליצירת מופת אלא לסרט שפשוט יהיה כיף לראות- ואכן כך היה.
יש מספר סצנות שממש בלטו בעיניי שהרגיש שממש ניסו ליצור סרט ״טוב״. למשל, בתחילת הטרור של הרוצחים אנו רואים את מאיה מתחילה לנגן את הפרק הראשון של סונטת אור הירח בפסנתר לא-מכוון.אחרי שהתחילו לרדוף אחריה בתוך הבית אחת הרוצחות מנגנת את אותו הקטע כאשר מאיה מתחבאת. מדובר בסצנה מקורית שלא צפיתי שתהיה בסרט (בניגוד לדברים כמו לדפוק על הדלת ולשאול איפה תמרה) שעל הדרך גם עשויה לא רע בכלל. זה היה מותח והשאיר אותי על קצה הכיסא.
יחד עם זאת, אני קצת דואג לגבי סרטי ההמשך. בתחילת הסרט מוצגים הרבה דמויות עוינות בעירייה בה מתרחש הסיפור כך שדנמה כי חלקם עלולים להיות הרוצחים. העיסוק הזה מדאיג אותי, כיוון שזהות הרוצחים בסרט המקורי בכלל לא היה פקטור. לא היה להם מוטיב, כך שגם אחרי שהסירו את המסכות שלהם המצלמה לא התמקדה בפרצופים שלהם ובקושי היה להם דיאלוג. האימה בסרט המקורי נובעת מהאווירה ומהסיטואציה שלקהל יכול להיות קל להיות אמפטיים אליו. הפשטות הזו בעיני מאפשרת לנו להתחבר אל הסרט יותר ולאימה להיות אפקטיבית. כשמרגיש שהסרט החדש בונה עלילה גרנדיוזית יותר עם רוצחים שאולי יש להם סיפור רקע, זהות ומוטיב זה לא בהכרח יתרום לחוויית האימה. למרות זאת, הזמן יעשה את שלו ונגלה אם הדאגה שלי אכן במקום.
בסופו של יום נהניתי מהסרט. זה לא מובן מאליו לכל סרט שאני רואה ובמיוחד לא לגבי סרטי אימה. הציפיות שלי לא היו גבוהות ובגלל זה "הזרים: חלק 1" היה נסבל בסך הכל. למרות החששות שלי אני עדיין אופטימי (אמנם בזהירות) לסרטי ההמשך הקרובים. יתכן והשינויים בנוסחת העלילה שסוף הסרט כנראה מכריח אולי יבואו לטובת חוויית צפייה טובה יותר. בינתיים מי שרוצה בינתיים לראות סרט אימה טוב על פלישה לבית – הייתי מציע לחזור ולראות את הסרט המקורי מ-2008. הוא מחזיק מעמד במבחן הזמן ולמי שחובב/ת את הז'אנר – כנראה שתהנו ממנו יותר מאשר מהחדש. אחרי שיצאו בחודשים האחרונים כמה סרטי אימה ממש טובים, כדוגמאת "טהורה", "אות משמיים: הסימן הראשון" ו-"מתוקה רצח", זה מבאס שדווקא המשך לסרט קאלט מצטרף לרשימת הסרטים הפחות מוצלחים של השנה.