היסטוריית הקולנוע בשלושים השנים האחרונות מלאה באדפטציות לא מוצלחות של משחקי הוידיאו. החל מ"האחים סופר מריו" שיצא ב-1993, עד "בורדרלנדס" שיצא השנה. אחרי שנים רבות שבהן החברה/האולפן פיתחו סרט של "סוניק הקיפוד", אי שם ב-2018 הציבור הרחב נחשף לראשונה לעיצוב הדמות האייקונית, והזדעזע כקולקטיב. תגובת הנגד הייתה כל כך חזקה שיצרה מה שבעיני אפשר לכנות כתקדים, כאשר הסרט נדחה בחצי שנה כדי "לתקן" את העיצוב. לקראת תאריך היציאה המקורי בנובמבר 2019, הטריילר שוחרר מחדש, העיצוב של סוניק הפך ליותר נאמן למקור, והתגובה הציבורית הייתה אוהדת. רגע לפני מגיפת הקורונה, הסרט הראשון יצא במה שכבר אפשר להגדיר כפרנצ'ייז.
תגית: אקשן
קטגוריותסרטים
נקמה (2017) – שבע שנים לפני “יופי מסוכן”, סרטה המלא הראשון של קוראלי פארז'ה שיצר מחווה לקולנוע הנקמה
אזהרת טריגר: הטקסט מתמקד בסרטים העוסקים בתקיפה מינית
"יופי מסוכן" נראה כמו סרט מהפכני מהשנה האחרונה – הוא הצליח להביא לשיח הציבורי את ז'אנר האימה הגופנית (Body horror). זאת אפילו בקנה מידה של הערכות שיהיה מועמד בטקסי האוסקר הקרובים, כאשר האקדמיה ידועה בחוסר כבוד לז'אנר האימה באופן כללי. יש לציין ששיח כזה לא נראה מאז סוף שנות השמונים, עם הרימייק של הבמאי דייוויד קרוננברג לסרט "הזבוב" עם השחקן הענק ג'ף גולדבלום.
קטגוריותסדרות
רגע לפני שהסדרה חוזרת: מה קרה בעונה הראשונה של "ארקיין" ולמה זו יצירת מופת (ספוילרים)
דברי פתיחה
הדבר הראשון שחשוב לי לציין בטקסט הזה הוא שאין לי שום עניין במשחק המחשב League of Legends. אין לי כוונה לזלזל במשחק, אלא זה עניין של טעם אישי. עם זאת, כשיצאה הסדרה "ארקיין" נדהמתי מהעלילה הסוחפת, האנימציה ההיברידית המהפנטת, צוות הדיבוב המוכשר ועוד – כל זאת למרות היותה הסדרה ספין-אוף של משחק המחשב. בעת צפייה חוזרת בעונה הראשונה לקראת השנייה, שעתידה להתחיל בקרוב מאוד בנטפליקס, הרגשתי שוב את אותה הצמרמורת האדירה שחשתי לפני שלוש שנים כשצפיתי לראשונה בסדרה.
תסריט הסדרה נכתב באופן שהוא פשוט מופתי. למרות שאורך הסדרה מקביל ל3 סרטים באורך מלא, הפרקים נכתבו בצורה שבהחלט מתאימה לסדרה – זאת בניגוד להרבה סדרות שמיועדות לסטרימינג. מבנה העלילה, שמחולק לשלושה חלקים עיקריים כאשר כל חלק שודר בזמנו מדי שבוע, מצליח ליצור שלוש מערכות נהדרות. הפרקים מרגישים נפרדים זה מזה, וכל פרק מסתיים בצורה מספקת.
קטגוריותסרטים
סרטי "ונום" מדגימים שאפשר לעשות ספין-אופים מוצלחים ביקום של ספיידרמן
אתחיל מלומר שלא צפיתי בסרטי "ונום" עד השבוע האחרון. הציפיות שלי לא היו גבוהות, משום שהרבה מהשיח סביב הסרטים האלו לא חיובי במיוחד. הופתעתי לגלות כי מדובר בשני סרטים מלאים בקאמפ (camp), עם הומור שמחזיר אותי לסרטי גיבורי העל של שנות האלפיים המוקדמות. הייתי אפילו משווה אותם במובן הזה לטרילוגיית סרטי ספיידרמן של סם ריימי. מה שמחבר את "ונום" גם לסרטים אחרים מהתקופה זו האווירה האפלה, בדומה לסרטים כמו "אקס-מן" או "דרדוויל". ונום עצמו מצליח לאזן זדון, הומור ורגש. בעיני, זו החוזקה העיקרית של הסרטים האלו.
קטגוריותסרטים
רבל רידג' (2024) – ביקורת
בארצות הברית, לשוטרים יש את הסמכות לבצע חילוט נכסים – רק על בסיס חשד לעבירה על החוק. אם או בלי כתב אישום, לעזאזל עם הזכות להליך הוגן. מציאות זו עומדת במרכז “רבל רידג’”, סרטו החדש של ג’רמי סולנייה. סולנייה ידוע מעבודתו הקודמת על סרטים כמו “Green Room”, “Blue Ruin” ו-”Murder Party”.
לסולנייה יש את היכולת לקחת קונספט פשוט ולהפוך אותו למשהו עצום. במקרה הזה מסופר על טרי, חייל מארינס לשעבר, שמשטרה מושחתת בעיירה קטנה גונבת לו עשרות אלפי דולרים – כשהוא היה בדרך לשלם על ערבות לבן דוד שלו. משם, העלילה מתפתלת כאשר מתגלים פרטים על עד כמה השחיתות בעיירה הזו מושרשת.
קטגוריותסרטים
דדפול & וולברין (2024) – ביקורת
קרה המון ביקומים של מארוול מאז יציאת "דדפול 2" אי-שם ב-2018. דיסני רכשה את פוקס, "סאגת האינסוף" האהובה הסתיימה ובאופן כללי, היה נדמה כי תכני ה-MCU התדרדרו באיכותם. עבורי, זה לא בדיוק היה המצב. כמו רבים אחרים, הפורמט והגימיקים הקבועים של מארוול כבר נהיו די שחוקים – אך היו כמה סרטים וסדרות שדווקא די אהבתי. עם זאת, היו גם כאלה שפחות התחברתי אליהם, כמו "ספיידרמן: אין דרך הביתה". למרות אהבתי לספיידרמן ולסרטים של סאם ריימי, לא התחברתי בכלל לעלילה וראיתי בסרט כהתחנפות זולה לקהל נוסטלגי. לצערי הרב, "דדפול & וולברין" יותר דומה לסרט ספיידרמן השלישי ב-MCU מאשר לסרטי הדדפול הקודמים.
קטגוריותסרטים
תלמה (2024) – ביקורת
נסעתי אמש מביתי בצפון לאירוע הפתיחה השנה של פסטיבל הקולנוע בירושלים – הקרנה של הסרט "תלמה" כמקובל בבריכת הסולטן. דרכי לאירוע הייתה מלווה בפקקים ועומסים רבים, החל מכביש הסרגל ליד עפולה עד רחובות ירושלים, שבהם לקח עשרים דקות לנסוע ארבע קילומטרים. בשלבים המאוחרים של הנסיעה כבר נכנסתי ללחץ שאאחר לסרט עצמו, ולא רק אפספס את דברי הפתיחה. כשהגעתי בזמן והסרט התחיל, כל הלחצים שהצטברו בי בשלושת השעות לפני ההקרנה התפוגגו במהרה.