לפעמים, הגבול בין החיים ובין המוות אכזרי יכול להתבטא באופנים הכי משונים. עבור סבתו של אדיר מילר, שורדת שואה ילידת הונגריה, הגבול התבטא בטבעת זהב עדינה שהציעה לנאצי המאיים על חייה שלה ושל ביתה תמורת שחרורן. אדיר מילר מעבד את הסיפור המדהים לקולנוע בסרטו החדש "הטבעת". העלילה כוללת גם את המסע חזרה להונגריה לאיתור הטבעת. זוהי גם הפעם הראשונה בה הוא לוקח חלק בתפקיד במאי. מצטרפים אליו בבימוי צמד האחים פז, הידועים מסרטים כמו "תוכנית א'", "הגולם" ו"ג'רוזלם".
תגית: דרמה
אנורה (2024) – ביקורת
הזכייה של "אנורה" בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן במאי האחרון היתה אפופה מסתורין. זאת משום שעד הסתיו, לא היו הקרנות של הסרט מחוץ לקאן. נוסף על כך, הטריילר לסרט שוחרר לראשונה רק ביולי. כל שהיה ידוע עליו היה יוצר הסרט והקונספט שלו. זהו הסרט השמיני של שון בייקר, שידוע מסרטים כמו "טנג'רין" ו"פרויקט פלורידה". סרטיו ידועים בעיסוקם באוכלוסיות מוחלשות, מה שמוביל לקונספט של "אנורה". הסרט מספר על אנורה (שמקצרת את שמה בסרט לאני), עובדת מין בברוקלין שנישאה לוניה, בנו הצעיר של בעל הון רוסי.
אין זה סיפור בנוסח סינדרלה, למרות מה שאנורה עצמה חושבת בתחילת הסרט. בדומה לסרטים האחרים של בייקר, המציאות פוגשת אותה. זה מתבטא בהורי בעלה החדש שמגיעים מרוסיה כדי לבטל את הנישואין.
הנכס (2024) – ביקורת
אחרי קריירה מצליחה בתחום סדרות הטלוויזיה, דנה מודן פורצת לתחום הקולנוע עם סרטה "הנכס". הסרט מבוסס על הרומן הגרפי מאת אחותה, רותו מודן. העלילה מספרת על רגינה ומיקה, סבתא ונכדה, בגיחה לוורשה בעקבות נכס שהמשפחה אבדה בשואה. רבקה מיכאלי ושרון סטרימבן מגלמות את התפקידים הראשיים. בגלל עצם התרחשות הסרט בפולין, משתתפים בסרט גם השחקנים הפולנים אנדג'ה סאוורין ופיוטר פאצ'ק. אורי הוכמן מגלם קרוב משפחה רחוק של רגינה.
עיד (2024) – ביקורת
אם רבים מסרטי הקולנוע העלילתיים של שנת 2024 התאפיינו באבל, כמעין סממן לתקופה החברתית שאנו חיים בה, "עיד" באופן טבעי מערער את הסטטוס-קוו הזה. הסרט מציג סיפור אישי של עיד, צעיר בדואי מהעיר רהט. נדמה כי כל חייו שורטטו מראש – הוריו בנו לו בית ומצפים ממנו להינשא בחתונת בדל (נישואי חילופין). הקונפליקט המרכזי נובע מתסכולו של עיד על חוסר השליטה בחייו, במיוחד לאור חלומו להיות מחזאי ואהבתו לדוניא הפריזאית, עמה הוא מנהל רומן מקוון. בו זמנית, עיד מתמודד גם עם חוסר התמיכה מסביבתו בעקבות פגיעה שעבר בהתבגרות.
יופי מסוכן (2024) – ביקורת
מאז ש"יופי מסוכן" הוקרן בפסטיבל "קאן" השנה, הסרט סיקרן אותי. הקונספט של סם ניסיוני שיוצר גרסה צעירה יותר שלך מלכתחילה נשמע מרתק. ככל שהזמן התקדם מאז מאי, והסרט התחיל לקבל הפצה בינלאומית רחבה יותר, הציפיות שלי רק הלכו וגדלו.
עלילת הסרט מספרת על אליזבת ספרקל (דמי מור), שחקנית שמגלה בגיל 50 כי מחליפים אותה בתוכנית הטלוויזיה שלה. הצלחת התוכנית, והתהילה שזכתה לה בעבר כשחקנית, כבר לא משנה עבור מפיקי הטלוויזיה ובעלי המניות המיזוגניים.
להיות גודריץ' (2024) – ביקורת
“להיות גודריץ'“ הוא סרטה השני של הבמאית והתסריטאית האלי מיירס-שאייר. הסרט מספר על אנדי גודריץ' (מייקל קיטון), סוחר אמנות בן 60 מלוס אנג׳לס שנאלץ לשמש כאב בפעם הראשונה בחייו. אשתו השנייה נעמי אשפזה את עצמה במכון גמילה, והמציאות הזאת מכריחה אותו לטפל בילדיו הצעירים. כחלק מהתפקיד החדש שלו כאבא, הוא מנסה גם לשקם את הקשר שלו עם ביתו מנישואים קודמים, גרייס (מילה קוניס). מעבר לשני השחקנים שציינתי קודם, מופיעים בסרט גם קווין פולאק, אנדי מקדואל ונועה פישר הישראלית, בין היתר.
הזמן שלנו (2024) – ביקורת
בתור התחלה, הכי חשוב לי לציין עבור מי שטרם צפו בטריילר של "הזמן שלנו" – עדיף להימנע ממנו. הטריילר מגלה יותר מדי פרטים לגבי הסרט, ורצוי לדעתי להיכנס אליו בראש צלול. למי שאכן צפו בטריילר, הרשו לי לבשר לכם כי הסרט הזה שונה מאוד ממה שמוצג. זה לא סרט מלודרמה טיפוסי ומאולץ המנסה להיות מניפולטיבי רגשית, אלא סרט עם תסריט קצת יותר מתוחכם.
הסרט מספר על האהבה בין טוביאס ואלמוט, שמגולמים על ידי אנדרו גארפילד ופלורנס בפיו בהתאמה. אנו כקהל עדים ליחסים בין השניים לאורך שנים, ולומדים עליהם באמצעות מעין דיוקנים תקופתיים. אותם דיוקנים מוצגים בצורה א-לינארית, כלומר לא בציר זמן כרונולוגי. הבחירה הזאת מכניסה רוח חדשה לסרט וגורמת לו להרגיש שונה מאינסוף הדרמות הרומנטיות הקיימות.
המתמחה (2024) – ביקורת
בפאנל שנערך לאחר הקרנת הבכורה של "המתמחה" בפסטיבל קאן במאי האחרון, במאי הסרט עלי עבאסי ציין שני דברים מעניינים. ראשית, עבאסי טוען כי סרטו החדש א-מפלגתי. שנית, כי הגישה הפילוסופית העומדת מאחורי הסרט היא הומניסטית – גישה הרואה בבני האדם כמרכזית. חשוב לי להתחיל מלומר כי זוהי גישה (באופן כללי ובלי קשר לקולנוע) שאני מאמין בה ומוצא בה בסיס לאמונות המוסריות שלי.
הדבר אשר הכי בלט בצפייה ב"מתמחה" היה ההרגשה שבמאי הסרט עבאסי והתסריטאי גבריאל שרמן לא ניגשו לפרויקט הזה במטרה ליצור סתם סרט ביוגרפי. נדמה אפילו כי שני היוצרים חשו בשליחות לגלם במסך הגדול את העלייה לכוח של דונלד טראמפ.