תגית: דרמה

בתור התחלה, הכי חשוב לי לציין עבור מי שטרם צפו בטריילר של "הזמן שלנו" – עדיף להימנע ממנו. הטריילר מגלה יותר מדי פרטים לגבי הסרט, ורצוי לדעתי להיכנס אליו בראש צלול. למי שאכן צפו בטריילר, הרשו לי לבשר לכם כי הסרט הזה שונה מאוד ממה שמוצג. זה לא סרט מלודרמה טיפוסי ומאולץ המנסה להיות מניפולטיבי רגשית, אלא סרט עם תסריט קצת יותר מתוחכם.

הסרט מספר על האהבה בין טוביאס ואלמוט, שמגולמים על ידי אנדרו גארפילד ופלורנס בפיו בהתאמה. אנו כקהל עדים ליחסים בין השניים לאורך שנים, ולומדים עליהם באמצעות מעין דיוקנים תקופתיים. אותם דיוקנים מוצגים בצורה א-לינארית, כלומר לא בציר זמן כרונולוגי. הבחירה הזאת מכניסה רוח חדשה לסרט וגורמת לו להרגיש שונה מאינסוף הדרמות הרומנטיות הקיימות.

בפאנל שנערך לאחר הקרנת הבכורה של "המתמחה" בפסטיבל קאן במאי האחרון, במאי הסרט עלי עבאסי ציין שני דברים מעניינים. ראשית, עבאסי טוען כי סרטו החדש א-מפלגתי. שנית, כי הגישה הפילוסופית העומדת מאחורי הסרט היא הומניסטית – גישה הרואה בבני האדם כמרכזית. חשוב לי להתחיל מלומר כי זוהי גישה (באופן כללי ובלי קשר לקולנוע) שאני מאמין בה ומוצא בה בסיס לאמונות המוסריות שלי.

הדבר אשר הכי בלט בצפייה ב"מתמחה" היה ההרגשה שבמאי הסרט עבאסי והתסריטאי גבריאל שרמן לא ניגשו לפרויקט הזה במטרה ליצור סתם סרט ביוגרפי. נדמה אפילו כי שני היוצרים חשו בשליחות לגלם במסך הגדול את העלייה לכוח של דונלד טראמפ.

כחצי עשור עבר מאז שסרטו האחרון של הבמאי הדרום קוריאני, בונג ג'ון-הו, הסעיר את העולם. "פרזיטים" הפך להצלחה והשבחה בינלאומית ואף היה הסרט הזר הראשון שזכה בפרס "הסרט הטוב ביותר" היוקרתי בטקסי האוסקר. בארץ הסרט הצליח למכור כ-120,000 כרטיסים עד סוף שנת 2019. בסקירה נתמקד ונאיר זרקור על יכולת הסרט לעבור באופן חלק בין ז'אנרים כגון דרמה, קומדיה, מתח, פשע ואפילו אימה.

“המשרתת” הוא אחד הסרטים הכי יפים שזכיתי לראות בחיי, אם לא הכי יפה. כל צילום וצילום מרהיב, מרגיש בעל משמעות, וסיפור הסרט יפהפה. מדובר בעיבוד קולנועי לספר “Fingersmith” שמעביר את העלילה מבריטניה הוויקטוריאנית לקוריאה תחת משטר קולוניאליסטי יפני בתחילת המאה ה-20. הוא מספר על סוקי, כייסת אנאלפבית, שמגויסת להיות משרתת של יורשת יפנית עשירה בשם הידקו. סוקי צריכה לעודד את הידקו להתחתן עם נוכל קוריאני שמתחזה להיות רוזן יפני כדי לגנוב את הירושה שלה. המשימה הזו משתבשת כאשר סוקי והידקו מגלות רגשות אחת כלפי השנייה.

כשנודע לציבור שנזכה השנה לסרט נוסף של הבמאי היווני יורגוס לנתימוס, הציפיות שלי היו בשמיים. מדובר בבמאי שהסרטים שלו לא מפספסים. "מסכנים שכאלה" היה סרט מוזר ביותר ומצוין בכל מובן אפשרי. כאן בארץ, עברה בקושי חצי שנה וסרטו החדש של לנתימוס הגיע לאקרנים. "סוג של חסד" ממשיך את המסורת של הבמאי ליצור סרטים מאוד מוזרים בלשון המעטה.