תגית: דרמה

כחצי עשור עבר מאז שסרטו האחרון של הבמאי הדרום קוריאני, בונג ג'ון-הו, הסעיר את העולם. "פרזיטים" הפך להצלחה והשבחה בינלאומית ואף היה הסרט הזר הראשון שזכה בפרס "הסרט הטוב ביותר" היוקרתי בטקסי האוסקר. בארץ הסרט הצליח למכור כ-120,000 כרטיסים עד סוף שנת 2019. בסקירה נתמקד ונאיר זרקור על יכולת הסרט לעבור באופן חלק בין ז'אנרים כגון דרמה, קומדיה, מתח, פשע ואפילו אימה.

“המשרתת” הוא אחד הסרטים הכי יפים שזכיתי לראות בחיי, אם לא הכי יפה. כל צילום וצילום מרהיב, מרגיש בעל משמעות, וסיפור הסרט יפהפה. מדובר בעיבוד קולנועי לספר “Fingersmith” שמעביר את העלילה מבריטניה הוויקטוריאנית לקוריאה תחת משטר קולוניאליסטי יפני בתחילת המאה ה-20. הוא מספר על סוקי, כייסת אנאלפבית, שמגויסת להיות משרתת של יורשת יפנית עשירה בשם הידקו. סוקי צריכה לעודד את הידקו להתחתן עם נוכל קוריאני שמתחזה להיות רוזן יפני כדי לגנוב את הירושה שלה. המשימה הזו משתבשת כאשר סוקי והידקו מגלות רגשות אחת כלפי השנייה.

כשנודע לציבור שנזכה השנה לסרט נוסף של הבמאי היווני יורגוס לנתימוס, הציפיות שלי היו בשמיים. מדובר בבמאי שהסרטים שלו לא מפספסים. "מסכנים שכאלה" היה סרט מוזר ביותר ומצוין בכל מובן אפשרי. כאן בארץ, עברה בקושי חצי שנה וסרטו החדש של לנתימוס הגיע לאקרנים. "סוג של חסד" ממשיך את המסורת של הבמאי ליצור סרטים מאוד מוזרים בלשון המעטה.

"הילה" הוא סרטה השלושה עשר של הבמאית מיכל בת אדם. הוא מספר על אם חד-הורית בשם הילה (ג'ייד דייכס ויקס) שהמציאות שלה מעורערת כשמגלה כי הסופר הנשוי שאול דותן (יעקב זדה דניאל) שהיא מאוהבת בו הגיע לביקור בארץ אחרי שהייה ארוכה בחו"ל. אותו סופר מתגלה כאביה של ביתה הצעירה של הילה, נעמי (איילה פלג). הילה צריכה לאזן בין אהבתה הבלתי-מתפשרת לשאול, תפקידה כאם ועבודתה. היומיום של הילה נהיה עוד יותר מורכב כאשר מתגלים רגשות כלפי מיכאל (פיני טבגר), שומר בבית הספר של ביתה. הסרט הוא בעצם מסע שבו הילה מנווטת בין המציאות שלה לבין טראומות ילדותה כדי לנסות למצוא אושר.

מתחת לאף של כולנו, לפני פחות מחודשיים יצאה לאקרנים יצירה המזקקת אווירה פוליטית בזמן לא רחוק מהיום. בצילומי שחור-לבן מוצג לנו כרמי (דרור קרן), עיתונאי המתנגד לממשלה, והמורכבויות בחיים שלו. הנישואין לא יציבים, הוא מרוחק מהוריו ובדיוק פרסמו את מספר הטלפון שלו כ-"בוגד". מדי שבוע הוא מפרסם טורים בעיתון בהם הוא פורק את התסכול והאהבה בחיים. כרמי רואה בזאת שליחות ולמרות ההתנגדות הוא רואה את עבודתו כחלק חיוני בכלב השמירה של הדמוקרטיה. בעוד שמה שמול המצלמה מרתק, גם הסיפור שמאחוריה מעניין באותו מידה.