כשנודע לציבור שנזכה השנה לסרט נוסף של הבמאי היווני יורגוס לנתימוס, הציפיות שלי היו בשמיים. מדובר בבמאי שהסרטים שלו לא מפספסים. "מסכנים שכאלה" היה סרט מוזר ביותר ומצוין בכל מובן אפשרי. כאן בארץ, עברה בקושי חצי שנה וסרטו החדש של לנתימוס הגיע לאקרנים. "סוג של חסד" ממשיך את המסורת של הבמאי ליצור סרטים מאוד מוזרים בלשון המעטה.
בשנת 2009 החל קמפיין הפרסום לסרט “הגוף של ג’ניפר” שניסה למשוך קהל של גברים צעירים באמצעות הסקס-אפיל של הכוכבת מייגן פוקס. הקמפיין נכשל לחלוטין – הסרט קיבל ביקורות שליליות עם יציאתו ונכשל בקופות. עם השנים, הסרט קיבל יותר ויותר תשומת לב לאחר שהתחילו לצפות בו באופן שונה מהפרסום המקורי. התחילו להתייחס אליו התחילו להתייחס אליו כאל יצירה פמיניסטית וקווירית. זה, לדעת רבים, תיאור אובייקטיבי יותר של הסרט.
לכל היוצרים יש רגע מכונן שמעצב את העשייה שלהם. לאמה סליגמן, הרגע הזה באולם הקולנוע בגיל 14 כשראתה לראשונה את קומדיית הנעורים האלימה וסאפפית "הגוף של ג'ניפר". חוויה זו השפיעה על הסרטים העתידיים שלה. כיום היא בת 29 והספיקה לביים את "שבעה בייבי" ושנה שעברה את "Bottoms". סרטה האחרון מרגיש כאילו הוא מגשים את היצר ליצור משהו שאיכשהו דומה ל-"גוף של ג'ניפר".
חיפוש בגוגל מהר מאוד אומר הרבה דברים על "פינק פלמינגוס" – זה אחד הסרטים הכי מטרידים בהיסטוריה, יש בו תכנים פוגעניים ומתועבים (רצח, קניבליזם, אונס, גילוי עריות ועוד) אך חשוב לזכור שמדובר בקומדיה. זו אפילו לא סתם קומדיה, אלא קומדיה קווירית. בדקות הראשונות של הסרט הבמאי ג'ון ווטרס מקריין ומסביר מה קורה: מלכת הדראג האייקונית דיוויין, המכונה בסרט האדם הכי מטונף שחי, בורחת מהחוק ומאמצת שם בדוי: באבס ג'ונסון. היא חיה בקרוואן בפאתי בולטימור עם שותפתה קוטון, בנה קראקר ואמה אידי.
אחד מתתי הז'אנרים האהובים עלי בקטגורית סרטי אימה הם הסרטים הכיפיים, כאלה שמרגישים כמו רכבת הרים. כוונתי לסרטים כמו "חדר מנוחה", "אתה הבא בתור" ותכלס אפשר גם להחשיב את כל סדרת "הצעקה". "מתוקה רצח" הוא סרטם החדש של צמד הבמאים Radio Silence (מאט בטינלי-אולפין וטיילר גילט), שלפני כן ביימו את "מי שעומד מאחורי…" ואת שני הסרטים האחרונים בסדרת "הצעקה". גילוי נאות – מאוד אהבתי את כל הסרטים שהזכרתי עכשיו והציפיות שלי היו גבוהות. אני שמח לבשר ש-"מתוקה רצח" לא אכזב בכלל.